עתירה: לקיים את הלווייתו של אדם שנפטר על רקע ביטחוני, בשעות היום

בשנת 1992 עתרה האגודה לבג"ץ בשם משפחתו של אדם שמת באגף החקירות של כלא טול כרם, שבקשתה לקיים את הלווייתו לאור היום נדחתה. האגודה טענה כי למשפחה יש זכות לכבד את זכרו בדרך הנראית לה. לאחר עיון בחומר חסוי קבע בג"ץ כי יש סכנה ממשית להפרות סדר, ודחה את העתירה

בג"צ 3933/92
בבית המשפט העליון
בשבתו בבית משפט גבוה לצדק


העותרים:

1. מוסטפה מחמוד מוסטפה ברכאת
2. פתחיה תאופיק מילחם ברכאת
3. מוחמד מוצטפא ברכאת
4. טאהר חסין חיג`אז

כולם ע"י ב"כ עוה"ד דן יקיר
ו/או תמר פלג שריק ו/או יהושע שופמן
ו/או נטע זיו גולדמן ו/או דנה בריסקמן

האגודה לזכויות האזרח בישראל
רח` ביאליק 12, תל-אביב 63324
טל`: 663162/3 – 03 פקס: 5174726 – 03

נגד


המשיב:

אלוף פיקוד המרכז


עתירה למתן צו על תנאי

מוגשת בזה עתירה למתן צו על תנאי המופנה אל המשיב והמורה לו לבוא וליתן טעם מדוע לא יאפשר לקיים את הלווית המנוח מוסטפה ברכאת בכפר ענבתא בשעות היום ובהשתתפות כל מי שיבקש להשתתף בהלוויה.


בקשה לקיום דיון דחוף ביותר

עניינה של עתירה הוא זכותם של בני משפחה לכבד את זכר יקירם בהלוויה בשעות היום בהשתתפות כל מוקירי זכרו.

מאז יום 9.8.92 מתעכבת קבורת המנוח מוסטפה ברכאת בשל סירוב המשיב לכבד את רצון בני משפחתו.

לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע מועד דחוף ביותר לדיון בעתירה.


ואלה נימוקי העתירה:


הרקע העובדתי:

1. העותרים 1 ו-2 הם אביו של המנוח מוסטפה ברכאת (להלן -המנוח).

2. העותר 3 הוא דודו של המנוח.

3. העותר 4 הוא ראש מועצת הכפר ענבתא.

4. ביום 29.7.92 חזר המנוח לכפר ענבתא לאחר שסיים שלוש שנות לימודי עיצוב בירדן, ולאחר שהביקור האחרון שלו בכפר היה לפני שנה. עוד בגשר אלנבי קיבל לידיו זימון להתייצב במינהל האזרחי בטול כרם ביום 2.8.92.

5. ביום 2.8.92 התייצב המנוח כנדרש במינהל האזרחי, וזומן ליום המחרת. ביום 3.8.92, לאחר שהתייצב המנוח במינהל האזרחי, נעצר.

6. ביום 4.8.92 הודיעו לעותרים, כי המנוח נפטר בכלא טול כרם.
7. משטרת ישראל מקיימת חקירה לגבי נסיבות מותו של המנוח, ונתיחת הגופה התקיימה ביום 9.8.92.

8. ביום 9.8.92 פנה ב"כ העותרים לרס"ן עליזה כץ, סגנית היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון, וביקשה לאפשר לקיים את הלווית המנוח בשעות היום.

העתק המכתב מצ"ב כנספח א`.

9. בשעה 00:21 שוחח ב"כ העותרים טלפונית עם רס"ן כץ, שמסרה לו, כי טרם נתקבלה החלטה.

10. בשעה 00:22 מסר העותר 4 לבאת כוח העותרים, עו"ד תמר פלג שריק (להלן – באת כוח העותרים), כי הוזמן יחד עם בני משפחת המנוח למשרדי המינהל האזרחי, וכי רס"ן נדים אמר להם, כי הוחלט לקיים את ההלוויה בשעות הלילה בנוכחות מספר מצומצם של קרובי משפחה.
מששוחחה באת כוח העותרים עם רס"ן כץ באותו לילה, השיבה רס"ן כץ, כי למיטב ידיעתה טרם נתקבלה ההחלטה, וכי תשוב ותודיע את החלטת הרשויות המוסמכות למחרת בבוקר.

11. למחרת, 10.8.92, משלא הגיעה תשובה כמובטח, שוחח ב"כ העותרים בשעה 00:18 עם סרן אבינועם שרון, עוזר בכיר ליועץ המשפטי באזור יהודה ושומרון. הלה הודיעו, כי מאז שעות הצהריים ידוע לו על ההחלטה לקיים הלוויה בשעות הלילה, כי ההחלטה נתקבלה בדרג המשיב, וכי היא נובעת משיקולי בטחון. עוד הוסיף, כי נמסר לו שבמהלך ההלוויה האחרונה בכפר הופר הסדר הציבורי, וכוחות צה"ל נאלצו להתערב במתרחש. סרן שרון לא ידע לומר מתי אירע הדבר, ומה הייתה מהות האירוע.

12. באותו יום בשעות הלילה מסר העותר 4 לבאת כוח העותרים, כי נמסר לו שכוחות צה"ל גדולים התאספו בסביבת משרדי המינהל האזרחי בטול כרם, וכי נמצא עמם אמבולנס. עוד מסר שבכפר נפוצה הידיעה, כי צה"ל מתכוון להביא את גופת המנוח לכפר, במטרה לערוך את ההלוויה עוד באתו לילה. עוד ציין, שתושבי הכפר החלו להיאסף מסביב לבית משפחת המנוח.

13. ב"כ העותרים פנה לאל"מ אחז בן-ארי, ראש ענף הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית, ביקשו לברר את העניין ולמנוע את ההלוויה, כדי לאפשר לעותרים לפנות לבית משפט נכבד זה. לאחר בירור מסר אל"מ אחז בן-ארי, כי לידיעה אין בסיס, וכך נמסר אף לעותר 4.

14. ביום 11.8.92 פנו ב"כ העותרים לגב` נילי ארד, מנהלת מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה, וביקשו ממנה לאפשר לקיים את הלווית המנוח כבקשת העותרים.

העתק המכתב מצ"ב כנספח ב`.

15. מאז פרוץ האינתיפאדה התקיימו בענבתא 6 הלוויות של תושבים שמתו כתוצאה מאירועים, בהם היו מעורבים כוחות הביטחון. לגבי כל ההלוויות סוכם בין העותר 4 ומשפחות הנפטרים לבין נציגי המשיב, כי ההלוויה תתקיים בשעות היום וההשתתפות בה לא תוגבל. עוד הוסכם, כי כוחות צה"ל ישהו מחוץ לכפר או ברחוב הראשי של הכפר, אך לא בסמטאות הכפר.

16. 5 ההלוויות הראשונות עברו כסדרן ללא כל אירועים מיוחדים.
17. לקראת סיום ההלוויה האחרונה, הלוויתו של ס` נ` בינואר 1992, כשכל המשתתפים נאספו סביב קבר המנוח והקשיבו להספדים, בחור צעיר שרף את דגל ישראל. מיד לאחר מכן הטילו כוחות צה"ל עוצר על הכפר, והורו לכל המשתתפים בהלוויה להתפזר לבתיהם. המשתתפים צייתו להוראה והתפזרו בשקט.

18. בסמוך לאותו מקרה זימן המושל הצבאי של נפת טול כרם את העותר 4 ואת בני משפחת המנוח שנקבר, והטיל עליהם את האחריות לאשר התרחש. העותר 4 ובני המשפחה מתחו ביקורת על המעשה, וציינו כי רבים מתושבי הכפר לא הסכימו עם מעשה זה. תגובתם זו הניחה את דעתו של המושל הצבאי.

19. העותר 4 חושש, כי המשיב קיבל מידע מוגזם על שהתרחש בהלוויה האחרונה, ומידע זה שימש בסיס להחלטתו.

20. העותר 4 יפעיל את השפעתו על תושבי הכפר על מנת להבטיח את שמירת הסדר הציבורי במהלך ההלוויה.

21. מר סמי כילאני הוא תושב שכם, חבר המשלחת הפלשתינית לשיחות השלום, סופר, מרצה לפיזיקה באוניברסיטת א-נג`אח, ואיש ציבור, שמשפחת אשתו מתגוררת בענבתא, והוא מקובל על תושבי הכפר. אף הוא הבטיח להפעיל את השפעתו על התושבים לשמירה על הסדר הציבורי במהלך ההלוויה. על כך נמסר לגב` נילי ארד במכתב נספח ב`.


הטיעון המשפטי

22. "לבני משפחת הנפטר עומדת הזכות והחירות כי זכרו של יקירם יכובד בדרך הנראית להם כראויה, וכי תינתן להם האפשרות להביע את רגשותיהם כלפיו באופן הנראה להם כמתאים".
זכות זו שואבת מזכויות היסוד לכבוד האדם, חופש המצפון וחופש הביטוי של משפחת הנפטר.

ע"א 294/91 חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ` קסטנבאום (טרם פורסם) עמ` 75 לפסק הדין;

ע"א 280/71 גדעון נ` חברה קדישא גחש"א, פ"ד כז (1) 10, 15;

השוו בג"צ 1438/91 גנוסר נ` שר הבטחון, פ"ד מה (2) 807.
23. מי שמבקש להגביל את זכות הקרובים לנהוג על פי הרגשתם ורצונם, חייב להצביע על אסמכתה ברורה בדין.

בג"צ 532/74 בן זאב נ` המועצה הציבורית להנצחת החייל, פ"ד ל (1) 305, 306.

24. המשיב הוא המופקד על בטחון האזור ועל הסדר הציבורי. רק ודאות קרובה להפרת הסדר הציבורי תצדיק פגיעה בזכויות היסוד של בני משפחת הנפטר לכבד את זכר יקירם על פי מסורתם, השקפת עולמם ורגשותיהם.

25. החלטתו של המשיב איננה סבירה. המשיב לא נתן כל משקל או לא נתן את המשקל הראוי לזכויות היסוד של העותרים.

26. המשיב הסתמך על מידע חלקי או מוגזם לגבי הארוע שהיה בהלוויה האחרונה בכפר, ולא נתן משקל ראוי לכך שחמש הלוויות קודמות עברו ללא כל הפרעה.

27. במקרה זה לא קיים אף חשש בהדרגה פחותה מוודאות קרובה לכך שתיגרם הפרה של הסדר הציבורי.

לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא צו על תנאי כמבוקש בראשית עתירה זו, ולאחר קבלת תשובת המשיב לעשותו מוחלט.
_________
דן יקיר, עו"ד
ב"כ העותר

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות האדם בשטחים הכבושים,שונות

סגור לתגובות.