תביעה בגין ניכוי שלא כדין של דמי הכשרה ושכר עבודה

עב/2002/05
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

התובע:

ק` י`

באמצעות ב"כ עוה"ד שרון אברהם-ויס ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אלעג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או סוניה בולוס ו/או לימור יהודה ו/או עודד פלר

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
רחוב נחלת בנימין 75, תל-אביב 65154
טל`: 5608185-03; פקס: 5608165-03

נגד

הנתבעות:

1. מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים

2. אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד עופר קצנשטיין ואח`
בית הקריסטל, רחוב החילזון 12 רמת גן, 52522
טל: 6138613-03; פקס: 6138614-03

מהות התביעה: החזר דמי הכשרה ושכר עבודה.
סכום התביעה: 20,708.94 ש"ח (על פי שער של יורו = 5.5084 ש"ח, השער היציג ליום 30.6.05) וכן הלנת שכר.

כתב תביעה

כתב תביעה זה, עניינו ניכויים בגין דמי הכשרה וכן אי תשלום שכר עבודה.

הצדדים

1. התובע, מר ק` י` (להלן: "התובע"), עבד כעובד מקומי ישראלי (עמ"י) בנציגות מדינת ישראל באמסטרדם, כעוזר קצין בטחון בנמל התעופה סכיפהול באמסטרדם, הולנד (להלן: "תחנת אמסטרדם"), החל מסוף חודש דצמבר 2003 ועד חודש ינואר 2005.
2. מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת 1"), חתומה על חוזה ההעסקה ועל תלושי השכר שקיבל התובע. על פי חוזה זה הסמכות הייחודית בענין זה נתונה לבית הדין לעבודה בירושלים.

3. חברת אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (להלן: "בטחון אל על" או "הנתבעת 2") מסייעת לנתבעת 1 בהיבטים המינהליים של עמ"י תעופה. הנתבעת 2 היא זו שבפועל קיבלה את התובע לעבודה, העבירה לו את קורס ההכשרה, ועמדה עמו בקשר בכל הדברים הנוגעים לעבודתו באמצעות תחנת אמסטרדם, בנמל התעופה סכיפהול, המופעלת על ידי הנתבעת 2. התובע הונחה על ידי הנתבעת 2 להציג עצמו כעובד "בטחון אל על" וכן נשא תג זיהוי של "אל על".

אשר על כן יש לראות את הנתבעת 1 ואת הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעות" או "המעסיקות") כמעבידות במשותף.

תיאור העובדות המקימות את עילת התביעה

4. התובע הועסק כעוזר קצין בטחון בנמל התעופה סכיפהול בתחנת אמסטרדם (להלן: "התחנה") החל מסוף חודש דצמבר 2003 ועד חודש ינואר 2005.

5. התובע, שהועסק קודם לכן כדייל באל על, החל תהליך גיוס על ידי אגף הבטחון של הנתבעת 2. במהלך גיוסו נפגש בחודש נובמבר 2003, עם הגב` א` ב`-א`, ראש מדור כספים באגף הבטחון הנתבעת 2, שהסבירה לו על תנאי עבודתו הצפויים. בשיחה זו צוירה בפניו תמונה ורודה של העבודה המוצעת. ובין היתר תוארו בפני התובע תנאי העבודה הבאים:

א. הובטח שכר חודשי בסדר גודל של 2000 יורו בממוצע. מאחר שהתובע הבהיר כי הוא מתכנן לנסוע עם אשתו, שאף היא תועסק בעבודה זו, תואר מצב בו יוכלו בני הזוג לחסוך חודש בחודשו סכום של משכורת אחת.

ב. נמסר שיהיו חמישה ימי עבודה בשבוע, וניתן יהיה לצאת לחופשות, לטיולים ולביקורים בישראל.

ג. הובטחה השתתפות בשכר דירה. אף פורט כי באמסטרדם, ישנן דירות "שחורות", קרי שאינן מדווחות לשלטונות המס בהולנד, בהן אין אל על משתתפת בשכר הדירה, ודירות "לבנות", המדווחות כחוק לשלטונות המס, שהן יקרות הרבה יותר ובהן אל על משתתפת בשכר דירה. לא צוינה שום התניה להשתתפות זו בשכר הדירה.
ד. הובטחו תגבורים בתחנות אחרות באירופה (מה שתואר כ"צ`ופר").

6. התובע, שהתלהב מהתמונה הוורודה, שצוירה בפניו באשר לתנאי ההעסקה, החליט להמשיך את הליך המיון. לאחר המיון, עבר קורס הכשרה במהלך 13 ימי עבודה בחודש דצמבר 2003. קורס ההכשרה נערך בלוד, בכיתת לימוד במשרדי הנתבעת 2. הקורס התקיים בין השעות תשע בבוקר עד שש בערב, והשתתפו בו כשנים עשר עובדים נוספים שיועדו אף הם לתפקיד הנ"ל בחו"ל.

7. ביום 17.12.04, לאחר שהתובע ואשתו התכוננו למעבר לאמסטרדם, עזבו דירה שכורה, רכשו יחידה לאחסון תכולת ביתם, מכרו את רכבם והתפטרו מעבודותיהם, ארז התובע את מטלטליו ובהתאם למה שסיכם עם הנתבעת 2 הגיע לאמסטרדם.

8. רק עם הגעתו לאמסטרדם, לאחר הליך המיון וקורס ההכשרה, שנערך בארץ, הוזמן התובע לחתום ביום 22.12.03 על הסכם עבודה (להלן: "החוזה המקורי") עם הנתבעת 1. החוזה המקורי הוצג בפני כל חמשת העובדים שהגיעו באותה עת לתחנה ועם החתימה נמסרה לעובדים החדשים קובץ הוראות מנהלה בדבר הסדרי העבודה (להלן: "החוברת"). החוברת חתומה על ידי גב` כ` פ`, עובדת הנתבעת 2, מזכירת התחנה באמסטרדם. מעיון בחוזה ובחוברת התבררו לתובע עובדות שלא היו ידועות לו קודם לכן וביניהן:
א. החוזה המקורי הוא לשלושה חודשי נסיון.

ב. התחייבות לעשרים וארבעה חודשי עבודה, ולא, יוטל עליו קנס של 2,500 דולר בנימוק של עלות "קורס ההכשרה".

ג. המתנה בין משמרות – שכר עבודה משולם רק בעבור 4 השעות הראשונות של המתנה בין משמרות. משמעותה של תניה זו הינה שעובד שנאלץ לחכות חמש שעות, לא יקבל תשלום כלל. לא עבור ארבע השעות הראשונות ולא עבור השעה החמישית.

ד. כאמור, החוזה המקורי היה לתקופה של 3 חודשים ועם פקיעתו, חתם התובע ביום 17.3.04 על חוזה זהה (להלן: "החוזה הקבוע"), שתוקפו עד ליום 31.12.04 (סעיף 8). החוזה הקבוע קובע מפורשות בסעיף 9, כי חידוש החוזה לשנה נוספת יעשה בכתב ובחתימת שני הצדדים. החוזה המקורי נשאר במשרדי הנתבעת 2 באמסטרדם. בינואר 2005, סמוך למועד עזיבתו, ביקש התובע מגב` ש` ב-כ`, הפקידה בתחנת אמסטרדם, לקבל את החוזה המקורי אולם נענה בשלילה.

עותק מהחוזה הקבוע של גב` ל`, על נספחיו, הזהה לחוזה שעליו חתם התובע מצ"ב ומסומן כנספח א`.
החוברת מצ"ב ומסומנת כנספח ב`.

9. בחודש ינואר 2005 סיים התובע את עבודתו, לאחר שנתגלו אצל אשתו בעיות בריאות שלא אפשרו לבני הזוג להישאר ולעבוד באמסטרדם. ביום 27.12.04 הודיע התובע, לקב"ט הממונה עליו, מר ד` א`, כי לא יוכל להמשיך בעבודתו בשל בעיותיה הבריאותיות של אשתו, גב` ל`, וכי לא יוכל לחדש את החוזה. התובע עבד עד יום 7.1.2005, שנים עשר ימים לאחר הודעתו לממונה על הפסקת עבודתו.

10. ביום 30.1.05 קיבל התובע מכתב ממר צ` ס`, סגן ראש אגף לארגון באגף הבטחון של הנתבעת 2, שכותרתו: "חוב בגין הוצאות דמי הכשרה והחזר מענק דירה". המכתב מונה מספר סעיפים ובהם:
א. לתובע חוב של 983.75 יורו בגין הכשרה מקצועית.
ב. לתובע מגיעים 609.04 יורו פיצויי פיטורין.
ג. פיצויי הפיטורין קוזזו מהחובות השונים (דמי הכשרה וסיוע בשכר דירה) ומשכר העבודה של התובע לחודש ינואר 2005.
ד. סה"כ חייב התובע עדיין 408.41 יורו בגין הכשרתו. את הסכום יוכל לפרוש על פני 10 תשלומים.

מכתבו של מר ס` לתובע מצ"ב ומסומן כנספח ג`.

11. מספר ימים לאחר מכן קיבל התובע את תלוש השכר שלו לחודש ינואר 2005. תלוש השכר מפרט קיזוז של 1,075.19 יורו משכרו של התובע בגין מענק דירה. הקיזוז מהווה כ 99% משכרו של התובע, ולחשבון הבנק שלו נכנסו בסופו של דבר 12.79 יורו. תלוש השכר אינו משקף את החישובים הסבוכים המפורטים במכתבו של מר ס`. כך למשל, אין זכר לפיצויי הפיטורין, ולקיזוז דמי ההכשרה ומענק הדירה מהם. זאת ועוד, תלוש השכר לוקה בפגמים. כך למשל בסיכום (בצד שמאל למטה) מצוין כי שכר הברוטו הוא 12.79 יורו. על פי התלוש בוצעו 0 ניכויי חובה ו-0 ניכויי רשות. לפי סיכום תלוש השכר שכר הנטו החודשי שווה לברוטו החודשי, שהוא, כאמור 12.79 יורו. התלוש אינו מעיד כלל על הקיזוזים והניכויים שנערכו לתובע כפי שפורט במכתבו של מר ס`.

תלוש השכר מצ"ב ומסומן כנספח ד`.

12. ביום 20.3.05 פנתה ב"כ התובע לגב` א` ב`-א`, רמ"ד כספים באגף הבטחון של הנתבעת 2, והעלתה את טענות התובע על הכתב.

מכתבה של ב"כ התובע מצ"ב ומסומן כנספח ה`.

13. ביום 27.4.05 התקבלה תשובתו של עו"ד עופר קצנשטיין, ב"כ הנתבעת 2. על אף שעו"ד קצנשטיין מציין כי הנתבע לא היה עובד הנתבעת 2, אלא עובד הנתבעת 1, הרי הוא משיב לטענות בפירוט.
מכתבו של עו"ד קצנשטיין מצ"ב ומסומן כנספח ו`.

14. תופעת ה"קנסות" והחתמת עובדים בכלל ועובדי אבטחה בפרט על חוזים, הכוללים סעיפים בלתי מידתיים כגון הסעיף העוסק בניכוי דמי הכשרה, הינה תופעה רווחת בשוק העבודה הישראלי בעת האחרונה. חמור הדבר שבעתיים כאשר מדובר במדינה כמעסיק. לאחרונה הוגשה הצעת חוק שהאגודה לזכויות האזרח, ב"כ התובע, השתתפה בניסוחה, ומהותה הגברת האכיפה בגין ניכויים שלא כדין ובהם ניכויים בגין קורס הכשרה.

הצעת החוק מצ"ב ומסומנת כנספח ז`.

15. במרץ 2005 פורסם על ידי ח"כ יגאל יאסינוב (שינוי) דו"ח בנושא זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה. הדו"ח הוגש לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת ופרק שלם בו עוסק בניכויים שלא כדין המוטלים על עובדים ובהם ניכויים בגין דמי הכשרה. ביום 29.12.04 קיימה ועדת העבודה והרווחה ישיבה מיוחדת המוקדשת לנושא זה.

פרוטוקול דיוני הוועדה מיום 29.12.04 מצ"ב ומסומן כנספח ח` ומופיע בכתובת:
www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/avoda/2004-12-29.rtf

הטיעון המשפטי

16. הנתבעות פעלו שלא כדין כאשר קיזזו את "עלות קורס ההכשרה" וכן כאשר נמנעו מלשלם עבור שכר עבודה והכל כפי שיפורט להלן:

א. ניכוי בגין החזר דמי קורס הכשרה

17. הסעיף המאפשר ניכוי דמי הכשרה הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד ולכן יש לבטלו – כתב התחייבות בגין הוצאות ההכשרה אשר עליו חתום התובע, הנו חוזה אחיד על פי חוק החוזים האחידים התשמ"ג-1982, מאחר שמדובר בחוזה כללי, שאינו ייחודי לתובע ומאחר שתנאי החוזה נקבעו על ידי המעבידות ולא היתה לתובע כל אפשרות לנהל משא ומתן כדין לגביו. חוק החוזים האחידים חל גם על יחסי עובד-מעביד.

18. הסעיף לפיו אי השלמת תקופה של שנתיים בעבודה תחייב את העובד בסך של 2,500 $ על חשבון "דמי הכשרה" (להלן: "הסעיף") מבטא את הפער הניכר בין כח המיקוח של העובד לבין כח המיקוח של המעסיק, שכן קיימת אי סימטרייה בולטת בין התחייבות העובד לתקופת העסקה של 24 חודשים, שהפרתה גוררת "פיצוי", לבין העדר כל התחייבות מקבילה מצד הנתבעות. בנסיבות אלה ועל פי סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982. מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. זאת ועוד, הואיל ויש להניח כי עובד סביר לא היה מסכים מרצונו החופשי לחתום על הסעיף הנדון, וכי התובע חתם עליו, שכן לא היתה ברירה בידו – יש לראות את הסעיף כבטל ומבוטל.

ראה לעניין זה ע"ע 164/99 דן פרומר צ`ק פוינט טכנולוגיות תוכנה נ` רדגארד בע"מ, פד"ע לב (1), 164) (להלן, פרשת צ`ק פוינט).

19. זאת ועוד בחוזה קיימת סתירה בין אורך תקופתו לתניית ההכשרה: סעיף 8 לחוזה קובע כי תקופת החוזה היא לשנה, קרי עד יום 31.12.05 וסעיף 9 קובע כי חידושו יעשה בכתב ובחתימת שני הצדדים. ואילו כתב התחייבות החזר הוצאות ההכשרה קובע בפסקה השניה כי העובד מתחייב לעבוד 24 חודשים ואם יתפטר לפני תום התקופה עליו להחזיר את החלק היחסי שנותר מתוך השנתיים. הנה כי כן מדובר בחוזה מקפח. לכאורה המעביד מחויב לשנה ואילו העובד מחויב לשנתיים ואם לא יעמוד בהתחייבותו יוטל עליו קנס.

20. חוסר תום לב – החוזה הוצג בפניו לראשונה כאשר כבר שהה באמסטרדם, ולאחר שסיים את הכשרתו כפי שפורט לעיל. הפער בין התמונה הוורודה שצוירה בפני התובע טרם הגיע לאמסטרדם וחתם על החוזה ובין הכתוב בחוזה מעיד על חוסר תום לב של הנתבעות המנוגד לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ד-1973. כידוע, סעיף זה חל ביתר תוקף ביחסי עבודה, קל וחומר כאשר מדובר במעסיק ציבורי. אף מסיבה זו ראוי לקבוע כי הסעיף בטל.
דב"ע נד 229-3 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ נ` ישראל נעים, פד"ע לג, 260;
סק (ת"א) 1101/01 ההסתדרות הכללית נ` המועצה הדתית יבנה).

21. פגיעה בחופש העיסוק ובזכות הקניין – ברור כי "ניכוי דמי ההכשרה" הינו אצטלה לפגיעה בחופש העיסוק ובזכות הקניין של התובע – הסעיף מגביל בצורה בלתי מידתית את חופש העיסוק של התובע בכובלו אותו למקום עבודתו למשך 24 חודשים. סעיף זה נועד להגן על אינטרס בלתי לגיטימי של המעסיק והוא: מניעת התניידות תעסוקתית של העובדים. למעשה יש כאן סעיף המבקש לכבול את העובד למקום עבודתו, מקום שבו תנאי העבודה לקויים הם ולמעביד ישנו חשש כי העובד יחפוץ לסיים את הקשר החוזי בין השניים. הגבלת חופש העיסוק הינה לגיטימית אך ורק אם היא נעשית על מנת להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד ושעה שהיא נעשית באופן מידתי (ר` פרשת צ`ק פוינט). אי תשלום שכר בגין עבודה, שבוצעה הינו פגיעה בזכות הקנין של התובע. בנסיבות אלה ראוי לקבוע כי הסעיף בטל.

22. הטלת קנס שלא כדין – עלות ההכשרה הינה למעשה קנס, שהוטל על התובע מאחר שבחר שלא להמשיך בתפקידו שנה נוספת. טענה זו מתחזקת לאור השיחה שקיימו התובע ובת זוגו עם מר ס`, שבה הודיע להם האחרון, כי אשתו של התובע, גב` ל`, לא תידרש להחזיר את הוצאות עלות ההכשרה מאחר שהטיפול הרפואי בה היה לקוי, אולם מאחר שהתובע לא נתן הודעה מוקדמת, הוא "ייענש" ועלות ההכשרה תקוזז ממשכורתו. יצויין כי התובע נתן הודעה מוקדמת שנים עשר ימים לפי תום עבודתו, וזאת בהתאם לסעיפים 3 ו-5 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001. סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר (להלן: "החוק") קובע רשימה סגורה, שאין בלתה, של ניכויים מותרים משכר עבודה. כל ניכוי שאיננו מצוי בגדר רשימה זו, איננו ניכוי מותר, ולמעביד אסור להפחיתו מסכום השכר המשולם לעובד. במקרה דנן, בוצע ניכוי בשכרו של התובע, שאינו מותר על פי חוק הגנת השכר. זאת מאחר שאין מדובר בסכום קצוב, שהוכר כחוב בעת ביצוע ניכוי. אין החוב מוכח בדרגת וודאות מוחלטת ובלתי שנויה במחלוקת. המעביד אינו יכול להיות התובע של הסכומים, שמגיעים לו לטענתו ובאותה עת גם השופט והמוציא לפועל, במעין הליך מזורז של גביית סכומי הנזק הנטען משכרו של העובד.

דב"ע נד/ 3-101 עמנואל נ` שופרסל בע"מ ואח` פד"ע כח 241
תב"ע (ת"א) נ"ז/ 35-3480 ברדה נ` אשל שומרון, פס"ד מיום 10.12.97, לא פורסם.

הנה כי כן, לא "עלות הכשרה" אלא "מכשיר ענישה" או למעשה קנס, המנוגד באופן מובהק לקבוע בסעיף 25 (א) לחוק. לפיכך יש לקבוע כי הסעיף בטל.

ראו עב` (ת"א) 8712/00 כוראל מערכות מיחשוב בע"מ נ` ערן אוטמזגין, פסק דין של כבוד השופטת נטע רות מיום 21.9.04, טרם פורסם)

23. קיזוז שאינו פרופורציונאלי לעלות ההכשרה בפועל – לחלופין נטען כי סעיף 25(ב) לחוק המאפשר ניכוי בסכום קצוב משכרו האחרון של עובד בגין יתרת חוב שהעובד חייב למעביד, לרבות מקדמות. על מעביד, המבקש לערוך קיזוז של חוב קצוב, מוטל נטל הראיה להוכיח הן את קיומו של החוב והן את שיעורו הקצוב. במקרה דנן עשה המעביד דין לעצמו וקבע סכום הכשרה שאינו ריאלי. כמפורט לעיל, ארך קורס ההכשרה 13 ימי עבודה והתקיים בכיתת לימוד במשרדי הנתבעת 2 בלוד, בין השעות 9 בבוקר לשעה 6 בערב. הקורס לא דרש עזרים מיוחדים. הנתבעות כלל לא הוכיחו, גם לא במכתב התשובה לפניית התובע (נספח ו`) את העלות הנטענת על סך 2,500 $ לעובד. בית המשפט קבע בענין זה:

" בענין החזר עלות קורס המאבטחים ועלות הרענון – הנתבעת לא הוכיחה כלל את העלויות הנטענות. בנוסף לכך, לדעתנו אין לתת כלל תוקף להתחייבות הרשומה בחוזה נ1/ בענין השבת עלויות הקורס. ההכשרה המקצועית נדרשה לעבודתו של התובע, ועל הנתבעת היה לשאת בעלותה. בעת הרלוונטית לתביעה, עוד לא היה תוקף לתקנות העסקת עובדים באמצעות קבלני כח אדם (חיוב בתשלום בעד הכשרה מקצועית), התשנ"ח-1997, אך אנו סבורים כי אפשר ללמוד מהוראות התקנות האמורות גם על פרשנות יחסי העבודה בין הצדדים. על פי אותן תקנות, נדרשים תנאים מיוחדים להתרת חיובו של העובד בתשלום בעד הכשרתו המקצועית (כך למשל, זו צריכה להיות "הכשרה מקצועית מוכרת" כמוגדר בתקנות, ומכל מקום לא ניתן לחייב עובד שעבד אצל המעסיק למעלה מ-4 חודשים בתשלום בעד הכשרתו). אנו סבורים שלמרות שתקנות אלה עוד לא היו בתוקף, ניתן ללמוד מהן על מה שנראה כנוגד את תקנת הציבור, כך שההתחייבות שנרשמה בחוזה נ1/ – איננה אמורה להיות תקפה, בנסיבותיו של התובע". (ההדגשות אינן במקור).
עב (נצ`) 1444/98 חוסין אמל נ` מגן אחים מויאל בע"מ (סעיף 34 לפסק דין מיום 20.11.00, לא פורסם)

זאת ועוד, בחינת הסכם העבודה תהא:

"בכללותו לאור המטרה אותה הוא בא לשרת, שהינה במקרה של קורס הכשרה להבטיח את המעסיק במצב דברים בו עובד נשלח לקורס על חשבון המעסיק ועוזב את העבודה פרק זמן קצר לאחר מכן, ובכפוף למבחן הסבירות".

ד"מ 9734/04 שמש נ` די.בי. אס שירותי לויין (1998) בע"מ (פס"ד של כבוד הרשמת מוניקה מרגלית, ביה"ד האזורי לעבודה מיום 8.2.05).

בנסיבות שלפנינו, אין יחס סביר בין עלות הקורס בפועל לבין גובה הקנס המוטל על התובע. אם יימצא כי בנסיבות העניין רשאיות היו הנתבעות לנכות סכום כלשהו משכרו של התובע בגין קורס ההכשרה אזי אין מקום לנכות אלא את חלקו היחסי של התובע מהעלות בפועל של קורס ההכשרה ולא כל סכום ערטילאי, שנקבע על ידי המעבידות.

24. פטור בשל סיכול חוזה – לחילופין, ולמען הזהירות, נטען כי התובע פטור מההפרה הלכאורית של סעיף הכבילה, על פי הוראות סעיף 18(א) חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. התובע נאלץ להפסיק את עבודתו ולשוב לישראל בשל מצבה הבריאותי של אשתו, עובדה, שלא היתה תלויה בו ולא היה יכול לחזותה מראש. לפיכך, אין זה סביר שהנתבעות יתעלמו ממצב מיוחד זה ויתעקשו לפרש את הוראות החוזה בצורה דווקנית ומצומצמת אשר מנוגדת לתכלית החוזה ולהוראות החוק.

ע"א 6328/97 עזרא רגב נ` משרד הביטחון פ"ד נד (5) 506).
לפיכך, יש לראות בהתפטרותו של התובע התפטרות בדין מפוטר, על פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963. מאחר שהתפטרותו זו נבעה ממצבה הבריאותי הלקוי של אשתו, אין לדרוש ממנו את עלותו של קורס ההכשרה, על פי כתב התחייבות הוצאות ההכשרה.

על כן יש להחזיר לתובע סך של 3,169.20 ש"ח (575.34 יורו), שקוזזו ממשכורתו האחרונה של התובע בשל הכשרה מקצועית וכן לבטל את החוב הלכאורי על סך 2,249.685 ש"ח (408.41 יורו) בגין ההכשרה המקצועית.

ב. אי תשלום שכר עבודה

25. על פי הסעיפים הבאים הפרו הנתבעות את חוק הגנת השכר תשי"ח-1958:

א. אי תשלום עבור תחילת משמרת – באופן קבוע התבקש התובע להגיע בפועל לתחנה כחצי שעה לפני זמן המשמרת. המשמרת נקבעה על פי שעת ההמראה של הטיסות ומשעה זו שולם לתובע שכר, על אף שבפועל התבקש להתייצב חצי שעה קודם לכן על מנת ללמוד את החומר המקצועי שהגיע באותו יום. אולם, כאמור, הנתבעות לא שילמו שכר עבודה בגין חצי שעה זו, על אף שמדובר בהתייצבות לעבודה לכל דבר ועניין. בנסיבות אלה, כאשר כרטיס העבודה הוחתם עם הכניסה לשדה התעופה, הרי שבכל יום עבודה לא שולם לתובע שכר בעבור חצי שעה. משמע, מדובר באי תשלום שכר עבודה המהווה הלנת שכר, בניגוד לחוק. כבוד בית הדין מתבקש להורות על תשלום בעבור שעות ההמתנה בסך של 7,979.192 ש"ח (1448.55 יורו) לפי החישוב כדלהלן:
0.5 שעת המתנה בכל יום עבודה x 270 ימי עבודה x 10.73 יורו שכר עבודה לשעה = 1448.55 יורו.

ב. אי תשלום בשל המתנה בין משמרות – בעמוד 2 לחוברת נקבע: "כאשר פרק הזמן מגמר 5 שעות המינימום ועד למשמרת הבאה הוא עד 4 שעות, תשלום המתנה לפי החישוב הבא: בשעתיים הראשונות 100% לתשלום, ובשעתיים הבאות 50% לתשלום. מקסימום של שעות לתשלום". בפועל, בשל אופי העבודה ודחיית טיסות, נאלץ לעיתים התובע לחכות בין משמרת למשמרת זמן רב יותר בנמל התעופה, מארבע השעות הנקובות. המשמעות היא שעל אף שהתובע נכח בנמל התעופה והמתין לתחילת המשמרת הבאה, היות וזמן ההמתנה עלה על 4 שעות, הרי שלא שולם לו בעד זמן זה כלל. טענתו של ב"כ הנתבעת 2, לפיה בזמן ההמתנה יכלו העובדים לעשות "ככל שעולה על רוחם מחוץ לשדה התעופה", אינה מדויקת. מאחר שדובר על טיסות, הרי שפעמים רבות זמן האיחור לא היה ידוע מראש. כך, התובע נדרש בתחילה להישאר בשדה התעופה למספר שעות מועט, אולם בדיעבד התברר כי העיכוב בטיסה גדול יותר ולפיכך לא יכול היה לעשות בזמן זה "ככל העולה על רוחו". זאת ועוד, זמן הנסיעה בין ביתו של התובע לשדה התעופה אורך כשלוש שעות הלוך ושוב, ולפיכך, לא היתה לו אפשרות ממשית לשוב לביתו בגמר המשמרת, ולשהות שם עד לתחילתה של המשמרת הבאה. ולבסוף, עיון מדוקדק בתלושי השכר של התובע מעידים, כי הנתבעות נהגו בחוסר תום לב. מתוך 14 פרקי זמן ההמתנה בין המשמרות, שאורכם יותר מארבע שעות, ב-8 פרקי זמן מדובר בחריגה של מספר דקות מארבע שעות ההמתנה עליהן משלמות הנתבעות. הנה כי כן, תניה זו אינה סבירה כלל ואי תשלום מלוא תקופת ההמתנה מהווה אף כאן, הלנת שכר בניגוד לחוק, שכן העובד העמיד עצמו לרשות העבודה.

"שכר עבודה הוא התמורה בעד העבודה, והוא משתלם עת יחידת זמן היא הבסיס לתשלום – בעד זמן שבו העובד עבד או העמיד עצמו לרשות העבודה"

דב"ע לג/ 3-1 מדינת ישראל נ` ניסים בריוטי פד"ע ד 528.

כבוד בית הדין מתבקש להורות על תשלום בשל שעות ההמתנה אשר בגינן לא שולם לתובע שכר עבודה, בסך של 4,560.55 ש"ח ( 827.927 יורו), לפי החישוב כדלהלן: 77.16 שעות המתנה x 10.73 יורו שכר עבודה לשעה = 827.927 יורו.

ג. תלוש השכר

26. סעיף 24 לחוק מחיל חובה על המעביד לפרט את הסכומים שנוכו, אין ספק כי תלוש השכר אותו קיבל התובע לחודש ינואר 2005 אינו משקף את פירוט הניכויים והקיזוזים כפי שמפורטים במכתבו של מר ס`, ולמעשה ניתן לומר שתלוש השכר "כובס" ולא ניתן לראות בו את תשלום פיצויי הפיטורין והקיזוזים שנעשו כנגדם, זאת כאמור, בניגוד לחוק.

ד. הטלת הוצאות לדוגמא על מעסיק ציבורי

27. בשולי הדברים יצויין כי ב"כ הנתבעת 2, בתשובתו המצורפת כנספח ו`, הלין על תלונותיו של התובע בקובעו כי מדובר "בעבודה ביטחונית בעלת חשיבות עליונה". אופי העבודה אינו רלבנטי למהות יחסי עובד-מעביד. האצטלה הביטחונית אינה יכולה להוות כסות להפרת זכויות עובדים. גם עובדי ביטחון זכאים לקבל זכויותיהם על פי חוק, קל וחומר כאשר מדובר במעסיק ציבורי.

28. כפי שצוין ברישא, מאחר שתופעת הטלת הקנסות שלא כדין ובהם ניכוי דמי הכשרה, הפכה לרעה חולה ומאחר שמדינת ישראל, הנתבעת 1, הינה מעסיקה ציבורית שעליה לשמש דוגמא ומופת ליחס חוזי ראוי והוגן כלפי עובדים. קל וחומר בהיותה המעסיקה הגדולה במשק. בנסיבות אלה, ראוי, להשית על הנתבעות הוצאות לדוגמא.

הסעדים המבוקשים:

אשר על כן מתבקש בית הדין הנכבד לקבל את תביעת התובע ולהורות לנתבעת להשיב לתובע את הסכומים שנוכו משכרו שלא כדין:

3,169.20 ש"ח (575.34 יורו) בגין ניכוי עבור קורס הכשרה.
7,979.192 ש"ח (1448.55 יורו) עבור שכר עבודה בשעות בהן החתים כרטיס, שהה במקום העבודה, אך לא קיבל שכר.
4,560.55 ש"ח (827.927 יורו) עבור שכר עבודה בשעות בהן המתין בין משמרות במסגרת עבודתו, אך לא קיבל שכר.
5,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.
סה"כ 20,708.94 ש"ח ( 2851.82 יורו + 5000 ש"ח)

כמו כן מתבקש בית הדין להוסיף על כל אלה פיצויי הלנת שכר על רכיבי השכר המולן המפורטים לעיל וכן הוצאות לדוגמא, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

היום, 30 ביוני 2005

______________
שרון אברהם-ויס, עו"ד
ב"כ התובע