מאז קום המדינה הוחכרו שטחי אדמה נרחבים, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, לחקלאים (במושבים, בקיבוצים, בחוות חקלאיות וכן לחברות פרטיות) לצורך עיבוד חקלאי. קרקעות אלו הן אדמות מדינה, המהוות את רובן המכריע של עתודות הקרקע במדינת ישראל, ובפרט עתודות הקרקע כריאה ירוקה ועתודות לבנייה וכן לשימושים אחרים במרכז הארץ. הן הוחכרו לחקלאים לצורך שימוש חקלאי בלבד, ועם תום ייעודן החקלאי, ובפרט שינוי ייעודן לבניה, אמורות לחזור לחזקתה של המדינה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל.
בתחילת שנת 1999 גובשה במועצת מינהל מקרקעי ישראל הצעת החלטה שמשמעותה כי לחוכרי האדמות החקלאיות יש זכות קניינית בקרקע גם לאחר ששונה ייעודן וכי הם זכאים לפיצויים המחושבים על פי ערכה הנדל"ני של הקרקע (שהוא גבוה אלפי מונים) או לרכישת הקרקע בהנחה מפליגה וללא מכרז. קדמה להצעה זו שורת החלטות שהתקבלו החל משנת 1992, אשר העניקו לחוכרי האדמות החקלאיות הטבות כספיות וזכויות בקרקע.
פרסום ההצעה עורר מחאה ציבורית, שהובילה הקשת הדמוקרטית המזרחית, והוגשו למינהל התנגדויות רבות להחלטה. האגודה לזכויות האזרח בישראל הגישה אף היא התנגדות בה טענה כי העברת זכויות קנייניות לחוכרי האדמות החקלאיות באופן גורף, כמוצע, משמעותה אפליה פסולה ופגיעה קשה בזכות לשוויון, ובזכות לדיור של כל אזרחי ישראל ובמיוחד אפליה של האוכלוסייה הערבית ואוכלוסייה בעלת רקע כלכלי נמוך. כמו כן נאמר בהתנגדות כי החלטה בעלת השלכות כה רחבות ובלתי הפיכות על כלל אזרחי ישראל צריכה להתקבל באופן שמתחייב מחשיבותה, לרבות שקיפות ההליך, הצגה מפורטת בפני הציבור של הנימוקים להחלטה והשלכותיה השונות, שיתוף כל קבוצות הציבור בהליך קבלת ההחלטות ומתן זכות טיעון.
בעקבות המחאה הנרחבת החליט המינהל לעכב את הצעת ההחלטה ולערוך בה שינויים יסודיים. בינתיים פעלו החקלאים לקידום ההצעה בערוץ אחר ועל שולחן הכנסת הונחה הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת ישראל כץ ושלום שמחון: הצעת החוק לעיגון זכויות החקלאים.
לאחרונה הגישה עמותת "שיח חדש" (המוכרת כקשת הדמוקרטית המזרחית), עתירה לבג"צ ודרשה לבטל את החלטות המינהל. בימים אלה אמור להתקיים דיון בבג"צ בפני הרכב מורחב.
