עתירת תכנית המתאר לנגב: תגובה מטעם העותרים

בג"צ 1991/00
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

העותרים:

1. איסחאק אבו-חמאד
2. פרחאן שליבי
3. רמדאן אל-סייד
4. האגודה לזכויות האזרח בישראל
5. המרכז היהודי ערבי לפיתוח כלכלי
6. אל-עונה – המועצה האזורית לכפרים הערביים
הבדואים הבלתי מוכרים בנגב
7. הפורום לדו-קיום בנגב

כולם ע"י ב"כ עוה"ד באנה שגרי-בדארנה ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או ו/או דנה פריבך חפץ ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אלעג`ו ו/או שרון אברהם-ויס ו/או לימור יהודה ו/או סוניה בולוס ו/או עודד פלר
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל, ת"ד 34510, ירושלים 91000, טלפון: 6521218-02; פקסימיליה: 6521219-02

נגד

המשיבות:

1. המועצה הארצית לתכנון ולבניה
2. ועדת המשנה לשמיעת התנגדויות של המועצה הארצית לתכנון ולבניה

ע"י פרקליטות המדינה, משרד המשפטים, ירושלים

תגובה מטעם העותרים

בהתאם להחלטת כבוד השופט חשין מיום 4.7.04, שנמסרה במשרדנו ביום 12.7.04, מתכבדים העותרים להגיש תגובתם להודעת העדכון מטעם המשיבות מיום 1.7.04 (להלן, הודעת העדכון) כדלקמן:

רקע

1. למעלה מעשר שנים עברו מאז התחילו העותרים את ניסיונותיהם החוזרים ונשנים להביא לשינוי מדיניות התכנון, המפלה והנגועה בחוסר סבירות קיצונית, כלפי האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. מעט ההתקדמות, שהושגה מאז בשל הפיקוח של בית משפט זה, אינה מצדיקה את מחיקת העתירה ואף מחזקת את הצורך בחיזוק הפיקוח השיפוטי על פעולות המשיבות. כזכור, העותרים הגישו התנגדויות לתכנית המתאר המחוזית למחוז הדרום תמ"מ 4 שינוי מס` 14 (להלן תמ"מ 14/4) כבר בדצמבר 1994. משכשלו הניסיונות לשכנע את מוסדות התכנון לפעול לפי סמכותם וחובתם ולהסדיר תכנונית יישובים כפריים עבור האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב, בהתאם לצרכיה ותוך תיקון מחדלים ואפליה ארוכת שנים בתחום זה, הוגשה עתירה זו בחודש מרץ 2000.

2. בעתירה דרשו העותרים מהמשיבות לתקן את תמ"מ 14/4, באופן שהתכנית תחייב תכנון יישובים כפריים עבור האוכלוסייה הערבית הבדואית במחוז הדרום, ותכלול הנחיות לתכנון היישובים, שתתחשבנה באופן מירבי, מבחינת מספרם ומיקומם של היישובים, בצרכיהם ובמאוויהם של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. ביום 29.11.00 הוצא צו על תנאי בעתירה. ביולי 2001 הגישו באי כוח בעלי הדין הודעה משותפת מטעמם לדחיית מועד הדיון בשנה וחצי, על מנת לאפשר למשיבות לתת מענה ראוי לעתירה במסגרת ההכנה של תכנית מתאר מחוזית חלקית למטרופולין באר שבע (להלן, תמ"מ 23/14/4 או "תכנית המתאר"). הסדר זה בין הצדדים עוגן בהחלטת בית משפט נכבד זה מיום 9.7.01. למותר לציין, כי אין בהודעת העדכון מידע המצביע, כי המשיבות אכן מילאו את התחייבותם זו.

3. מאז אותה החלטה, מפקח בית משפט נכבד זה על התקדמות הליכי התכנון של תמ"מ 23/14/4. כתוצאה מהמגעים המתקיימים בין ב"כ העותרים למשיבות מתקבל הרושם הברור, כי אלמלא פיקוח זה, המשיבות לא היו מנסות לעמוד בהתחייבותן בפני בית משפט נכבד זה, כפי שפורט בהרחבה בתגובות העותרים להודעות המשיבות. עד עצם היום הזה, ולמרות פיקוח בית המשפט, ממשיכות המשיבות וגורמי שלטון נוספים לנהל שני מסלולים נפרדים של תכנון: האחד איטי ומייגע לאוכלוסייה הבדואית בנגב באמצעות ההכנה של תמ"מ 23/14/4; והשני מהיר ומזורז, לאוכלוסייה היהודית, באמצעות "יישום" החלטות ממשלה המבקשות להקים עשרות יישובים וחוות בודדים לאוכלוסייה היהודית, שלא באמצעות תמ"מ 23/14/4. גם בנושא זה הרחבנו בתגובתנו מפברואר 2003. המציאות בשטח מצביעה, כי מסלולים מקבילים אלה ממשיכים להתקיים ביתר שאת מאז התחיל צוות התכנון של תמ"מ 23/14/4 את עבודתו. כך למשל, קבעה המשיבה 1, כי כל הסדרה תכנונית של התיישבות בדואית, ובכלל זה הסדרת התיישבות עבור בני שבט אל-עוקבי, תיערך אך ורק במסגרת תמ"מ 23/14/4, אך בו בזמן אישרה את הקמתו של יישוב יהודי במקום (החלטה של ועדת המשנה לעררים שליד המועצה הארצית לתכנון ובניה בערר 15/03 – תכנית ליישוב משמר הנגב ("גבעות בר") מיום 18.1.04). המשיבות מקדמות גם את תכנית "דרך היין", להקמת למעלה מ- 30 חוות בודדים, במסלול מקביל ומזורז.

מצורפת כתבתו של ניר חסון בעיתון הארץ מיום 16.7.04, המציגה באופן תמציתי את התכניות השונות המקודמות להקמת יישובים יהודים כפריים בנגב, ומסומנת ע/ 64.

תגובת העותרים להודעת העדכון:

4. אין בהודעת העדכון מטעם המשיבות מיולי 2004 כל מידע המצביע על התקדמות הליכי התכנון, באופן שיתן מענה להתחייבות המשיבות מיולי 2001, ואף לא עמידה בלוחות הזמנים שהתחייבו להם המשיבות בהודעתן ממרץ 2003, שכן צוות התכנון היה אמור להגיש את מסמכי תכנית המתאר לדיון ולהפקדה בועדה המחוזית כבר בדצמבר 2003. בהודעת העדכון מיולי 2004 מעדכנות המשיבות, כי הצוות אמור להגיש מסמכים אלה באיחור של שנה שלמה מהמועד הקבוע בחוזה עם צוות התכנון; זאת בהנחה שיעמדו בהתחייבותם זו. יתרה מכך, הודעת העדכון אינה מוסרת כל מידע מהותי, המצביע כי אכן בכוונת המשיבות לתת מענה שוויוני וראוי למצוקת ההתיישבות הכפרית הערבית הבדואית בנגב במסגרת תמ"מ 23/14/23, כפי שיפורט להלן.

5. המשיבות מעדכנות, כי התקיימו שתי ישיבות של ועדות עבודה מאז ינואר 2004. העותרים שבים ומדגישים, כי המשיבות סירבו לאפשר לנציגיהם להשתתף בדיונים בועדות העבודה או להעביר לידיהם את המידע המשמש בסיס להחלטות של ועדות העבודה, בין השאר בסוגיית הסדרת ההתיישבות הבדואית. כמו-כן מעדכנות המשיבות, כי התקיימה ישיבה אחת של ועדת היגוי, אותה ישיבה שהיתה אמורה להיערך בדצמבר 2003. נציגי העותרת 6 הוזמנו לישיבה בהתראה קצרצרה של ימים אחדים לפני התכנסותה, וללא שנמסר להם המידע המשמש בסיס לדיון בועדה, כפי שהצביע על כך ד"ר עאמר אל-הוזייל בישיבה. בתגובותינו ממרץ 2003, ספטמבר 2003 וינואר 2004 התייחסנו הן להדרת העותרים מהישיבות של ועדות העבודה, שבכוחן לקבל החלטות והן לנוכחותם הסמלית של העותרים בועדת ההיגוי, שמתפקדת כגוף מייעץ בלבד; זאת למרות שתמ"מ 23/14/4 אמורה לעסוק כעניין עיקרי בפתרון מצוקת ההתיישבות הכפרית הבדואית ולעשות זאת תוך שיתוף העותרים בתכנון.

פרוטוקול ישיבת ועדת ההיגוי ממרץ 2004 מצורף ומסומן ע/ 65.
6. מעט המידע שנמסר בישיבת ועדת ההיגוי מיום 14.3.04 מראה, כי ההתקדמות שהושגה בעקבות המפגשים בין צוות התכנון לנציגי העותרים עלולה אף היא לרדת לטמיון. דבריו של מר שמאי אסיף (ראש צוות התכנון דאז) בישיבה מראים, שהצעות צוות התכנון בעניין הסדרת ההתיישבות הבדואית לא התקבלו על דעת גורמים שלטוניים. לכן, בחר צוות התכנון להתפרק משיקול דעתו העצמאי בכל הקשור להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב ולבקש מהמנהלה לקידום הבדואים (להלן, המנהלה) להכין תכנית חלופית להסדרת התיישבות זו. במאמר מוסגר נציין, שבהצעת צוות התכנון, שהוצגה באופן לא פורמלי לנציגי העותרים, ניכרו ניצנים של הבנת הצורך למצוא פתרונות תכנוניים, אם כי לא בהכרח שוויוניים, למצוקתה של אוכלוסייה זו. למרות שניצנים אלה אינם מהווים מענה ראוי לעתירה, הסכימו העותרים להמשיך ולהיפגש עם צוות התכנון כדי לנסות לשכנע גורם מקצועי זה בחובה לנהוג שיוויון בתכנון בין יהודים לערבים. האצלת סמכויות התכנון למנהלה לקידום הבדואים מצביעה, כי אין בכוונת המשיבות לקיים את התחייבותם בפני בית משפט נכבד זה. זאת, משום שהמנהלה היא זרוע של מינהל מקרקעי ישראל, שתפקידה העיקרי לערוך הסכמי פשרה בנוגע לתביעות בעלות של האזרחים הערבים הבדואים בנגב ולשווק להם מגרשים בשבע העיירות הבדואיות. תפקיד זה עומד בניגוד עניינים אינהרנטי להתחייבות המשיבות לקדם מגוון דגמי התיישבות עבור האוכלוסייה הערבית הבדואית, ובכללם התיישבות כפרית-חקלאית.

דבריו של מר שמאי אסיף בעניין זה מצוטטים בעמוד 11 לפרוטוקול, שצורף וסומן ע/ 65

7. הודעת העדכון של המשיבות מיולי 2004 קובעת כי ביום 23.6.04 התקבל דוח המסכם את עמדות הרשויות והוועדות המקומיות. לא ברור לב"כ העותרים אם הכוונה היא לדוח שלב ב`, כיוון שהמידע שהגיע לב"כ עותרים מראה כי המלצות דוח זה, המתייחסות להסדרת ההתיישבות של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, הפכה ללא רלוונטית לאחר שהאציל צוות התכנון למנהלה לקידום הבדואים את הסמכות להציע פתרונות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. למותר לציין כי ב"כ העותרים לא קיבלה העתקו של דוח זה או אף תקציר של המידע העולה ממנו, ולא ניתנה לעותרים הזדמנות להביע עמדתם ביחס אליו.

מפגשים בין העותרים לצוות התכנון:

8. עד עתה התקיימו שלוש פגישות בין נציגי העותרים לבין נציגי צוות התכנון. למרות שהישיבות התנהלו באווירה טובה, סיכומי הפגישות לא ביטאו כהלכה את מה שסוכם בין נציגי העותרים לצוות התכנון. בקשות העותרים לתקן את המעוות לא נענו (כפי שמסרנו בתגובתנו מינואר 2004). יתרה מכך, בישיבה השניה (בנובמבר 2003) סוכם, שצוות התכנון יעביר לב"כ העותרים רשימה של האילוצים המגבילים את צוות התכנון, על מנת שיוכלו העותרים להתייחס לאילוצים אלה ולהציע חלופות תכנוניות. עם זאת, ולמרות שב"כ העותרים שבה וביקשה מצוות התכנון לכבד התחייבות זו, לא ניתן מענה לבקשה זו. למרות זאת, הסכימו נציגי העותרים לשוב ולהיפגש עם צוות התכנון ביום 19.2.04, ישיבה שתואמה לפי צרכי צוות התכנון (יום עבודה לפני כינוס ועדת העבודה בנושא הסדרת ההתיישבות הבדואית).

9. לקראת הישיבה שהתקיימה ביום 19.2.04 שבה ב"כ העותרים וביקשה לקבל התייחסות קונקרטיות בדבר כוונות צוות התכנון ביחס להסדרת ההתיישבות הכפרית הבדואית בנגב. סיכום ישיבה זו, שנערך ע"י צוות התכנון, שוב לא שיקף נאמנה את הסיכומים בין הצדדים. כמו-כן, בישיבה לא ניתנה התייחסות לרוב הסוגיות שנציגי העותרים ביקשו לקדם. ב"כ העותרים שבה ופנתה ביום 23.3.04 וביקשה לכבד את הסיכומים בין צוות התכנון לנציגי העותרים ואף ביקשה לקבוע מועד לישיבה נוספת לאחר שצוות התכנון יגבש את הצעתו. בקשה זו לא נענתה מעולם. חמור מכך, מאז מרץ 2004, וככל הנראה עם החלפת יו"ר צוות התכנון, ניתק הצוות את מגעיו עם ב"כ העותרים. בקשות לקבל מידע ולקבוע מועד לפגישה נוספת לא נענו כלל, ועד לקבלת הודעת העדכון לא נמסר לב"כ העותרים השינוי בהרכב הצוות. למרות שעברה חצי שנה מאז סיים מר אסיף את תפקידו כיו"ר צוות התכנון, לא נמסר לב"כ העותרים שמו של ראש צוות התכנון החדש או כל מידע בדבר הדרך ליצור קשר עמו. גם הודעת העדכון אינה מגלה את שמו של יו"ר צוות התכנון החדש.

העתקים פניות ב"כ העותרים לצוות התכנון מיום 18.2.04 ומיום 23.3.04 מצורפים ומסומנים ע/ 66 וע/ 67 בהתאמה.

10. כל שניתן ללמוד מהמפגשים בין צוות התכנון לנציגי העותרים הוא, כי צוות התכנון, בראשותו של מר שמאי אסיף, הביע נכונות להקשיב לצרכי האוכלוסייה הערבית הבדואית המתגוררת בכפרים הלא מוכרים בנגב, באמצעות נציגי העותרים. אין בכך כדי להצביע על כוונות המשיבות, והישיבה האחרונה של ועדת ההיגוי מחזקת מסקנה זו, שכן עולה ממנה בפירוש שרשויות המדינה אינן עומדות מאחורי עמדתו המקצועית של צוות התכנון (שכאמור אינה זהה לעמדת העותרים). העותרים מבקשים לדעת האם שינוי הרכב צוות התכנון הוביל אף לשינוי מדיניות והחלטה, שלא לקיים את התחייבות המשיבות מיולי 2001 בכל הנוגע לשיתוף העותרים בתכנון.

11. לסיכום, הפיקוח השיפוטי בעתירה זו נועד להבטיח שהמשיבות לא יעשו שימוש בעצם השתתפות העותרים במגעים ובמפגשים עם נציגי המשיבות כדי ליצור מראית עיין של שיתוף הציבור בתכנון, בלי שרצונות האוכלוסייה וצרכיה ישתקפו בתכנון. אין בהודעה המשלימה של המשיבות מיום 1.7.04 מידע מהותי המצביע על התקדמות בתכנון יישובים כפריים עבור האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. מעט המידע העולה ממנה מחזק את חששם של העותרים, שמא המשיבות עושות שימוש לרעה בפגישות, שנערכו בין נציגיהם לבין נציגים של צוות התכנון, כדי ליצור מראית עין של שיתוף בתכנון בלי להביא למענה ראוי לעתירה.

12. לאור כל האמור לעיל מודיעים העותרים, שאם יחדש צוות התכנון את המגעים הסדירים עם העותרים, באמצעות ב"כ ויאפשר להם להשפיע על הליך התכנון בטרם יגבש סופית את מסמכי תכנית המתאר, תוך שקיפות מלאה בהתאם להסכם עם המשיבות ביולי 2001, אזי יסכימו העותרים להסתפק בעדכון שיימסר לבית המשפט מטעם המשיבות בתחילת ינואר 2005. אחרת, מבקשים העותרים לקבוע מועד דחוף לדיון בעתירה.

היום, 28 בספטמבר 2004
______________________
באנה שגרי-בדארנה, עו"ד
ב"כ העותרים