עמירם גיל
האם עוני הוא בהכרח רע? תלוי את מי שואלים. משרד האוצר, למשל, חושב שעוני הוא דווקא המפתח ל"צמיחה". הנה, בשבועות האחרונים, בסמוך לפרסום דו"ח העוני של הביטוח הלאומי, שקבע כזכור כי כ-20% מהאוכלוסייה הם עניים, פרסם האוצר דו"ח משלו בנושא שכר המינימום. שכר זה הנו, כידוע, זכות בסיסית, שנועדה להבטיח קיום מינימאלי בכבוד לעובד, ובתנאים מסוימים אף לצמצם עוני בקרב אנשים עובדים. המדינה מסדירה את קיומו של שכר כזה בין היתר כדי למנוע "מרוץ לתחתית", בו יועסקו בני אדם בתנאי עבדות וללא פיקוח.
אם עד עתה חשבנו, שהבעיה המרכזית בתחום היא כי חוק שכר המינימום כלל איננו נאכף, וכתוצאה מכך עשרות אלפי עובדים בישראל משתכרים פחות מ-3,500 ש"ח בחודש, כעת מתברר כי באוצר רואים זאת אחרת. לפי דו"ח האוצר, יש לבטל כליל את שכר המינימום או לפחות "להחלישו". זאת, כחלק מ"הגמשת עלויות העבודה". קרי, העוני הוא בכלל לא בעיה בעיני האוצר, אלא דווקא דרך לא רעה בכלל לאפשר למעסיקים למשוך עוד קצת דיבידנדים.
ואמנם, בשנים האחרונות פעלו ממשלות ישראל – מהימין ומהשמאל כאחת – להוזיל את עלות העבודה, ולהפוך אותה למצרך זול וזמין ככל הניתן לרשות המעסיקים. הפיכת יותר ויותר ישראלים לעניים, שאין להם ברירה אלא לעבוד תמורת פרוטות, נתפסה בעיני הממשלות הללו כצעד חיובי. כך פורקו נדבכים מרכזיים במדינת הרווחה, אשר הבטיחה רשת של בטחון סוציאלי לחלשים; הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה הוחמרו עד כדי כך, שכ-20% בלבד מהמובטלים בפועל מקבלים כיום דמי אבטלה. בנוסף, גמלת הבטחת הכנסה, המוענקת רק למי שנמצא לאחר בדיקות מחמירות כבלתי כשיר לעבוד, קוצצה ל-2,200 ש"ח לחודש עבור משפחה בת 4 נפשות. האבטלה האמירה לשיעור בלתי-פורמאלי של כ-16%. הממשלות אף עודדו במרץ העסקה של עובדי קבלן, ושיעורם במשק עומד כיום על כ-25% מכוח העבודה בישראל. דו"ח העוני האחרון קבע, כי הזינוק הגדול ביותר השנה בעוני היה בקרב אנשים עובדים.
מכאן, שביטול שכר המינימום – בשלב זה בגדר המלצה בלבד, מחר לבטח מדיניות רשמית – הוא שלב הכרחי בדרך לתחרות עם שווקי העבודה הגלובליים. שכן, אלה כידוע מצטיינים בעלויות העסקה נמוכות במיוחד. באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית מועסקים מיליוני עובדים בתנאי ניצול, פשוט כי אין להם ברירה. ואם הדבר נשמע למישהו כמציאות רחוקה מאד, שלבטח לא תתרחש בישראל, די להתבונן במה שהתחולל ב-20 השנים האחרונות בשוק העבודה הישראלי, לרבות הזינוק האדיר בשיעור המובטלים והעובדים העניים, כדי להבין שאנו צועדים בדיוק לשם.
יש לזכור: האוצר צודק לחלוטין בקובעו כי ביטול שכר המינימום ייצור מקומות עבודה – אלא שיהיו אלה עבודות בתנאי ניצול ועושק, בעיקר בפריפריה. בחסות התנערותה של המדינה מאחריותה לרשתות הביטחון החברתיות, עוד ועוד ישראליות וישראלים ייאלצו להסכים לכל עבודה שתוצע להם, אפילו תמורת שקלים בודדים לשעה, פשוט משום שלא תהיה להם ברירה. יזמים רבים, לרבות חברות רב-לאומיות מובילות, לבטח יזהו את הפוטנציאל, ויזדרזו להפוך את ישראל למוקד של העסקת כוח עבודה זול. האוצר יהיה מאושר מכך. איך התבטא באחרונה שר האוצר נתניהו? "שהעניים יעבדו במקומות פחות מכובדים, העיקר שיעבדו".
מאחורי המדיניות הזו עומדת תפיסתם של תאצ`ר ורייגן, אשר גרסו כי אין שוויון בין בני אדם – ישנם החזקים, שנולדו לשרוד ולהצליח, וישנם החלשים, שנולדו להתבטל ולהפסיד. כל מה שנותר למדינה לעשות בחלוקה ה"טבעית" הזו הוא לעודד את החזקים, ולהעמיד לרשותם את החלשים ככוח עבודה זול. כך לפחות ירוויחו החלשים כמה פרוטות, ו"שיגידו תודה". ואמנם, באנגליה ובארה"ב הצליחה המדיניות הזו פלאים – ה"צמיחה" ששירתה את החזקים אמנם הרקיעה שחקים בעוד הפערים החברתיים הולכים ומתרחבים לממדים עצומים.
לפיכך, הוויכוח איננו על השאלה האם ביטול שכר המינימום יוביל ל"עידוד התעסוקה" ול"צמיחה". התשובה לכך היא חיובית. השאלות האמיתיות הן, איזו "תעסוקה" בדיוק תיווצר, ולמה קורא האוצר "צמיחה"? ניסיון השנים האחרונות מלמד כי מדובר בשעבוד חלק הולך וגדל מהאוכלוסייה לטובת הגדלת עושרם של מתי מעט.
הכותב הנו משפטן באגודה לזכויות האזרח בישראל, ופעיל ב"קו לעובד" ובפורום לאכיפת זכויות עובדים.
פורסם ב-28.12.04 במגזין "ממון" בעיתון "ידיעות אחרונות"
