"חינוך לזכויות אדם" הוא עיסוק בתפישת עולם ובעמדות של מה ראוי ואיך נכון לחברה להתנהל, והוא למעשה עיסוק בחינוך לערכים.
הגישה המקובלת בתחום ה"חינוך לערכים", ושאומצה על ידי מחלקת החינוך באגודה, היא עבודה שעיקרה סדנאית המתקיימת בקבוצות.
ההתייחסות היא לקבוצה שבה מתקיימים זה בצד זה שני היבטים: "תוכן" – משמע, הנושא הנדון, שהוא זכויות אדם, ו"תהליך", שעוסק במתרחש בין חברי הקבוצה ובקורה לכל אחד מהם בזמן עבודת הקבוצה על התוכן.
מטרת עבודתה של מחלקת החינוך היא הוספת שיח זכויות אדם לשפה המקצועית של הקבוצות והאוכלוסיות שאיתן אנו עובדים ופיתוח התנהגות מכבדת זכויות אדם ברמת הפרט, מתוך הנחה כי התנהגות כזאת היא מיומנות שניתן לרכוש ולשפר דרך התנסות וחשיפה למציאות, נקיטת עמדה כלפיה ובחירה במחויבות ליישום עקרונות של זכויות אדם על פני עמדות והתנהגויות שאינן כאלה.
שינוי ופיתוח התנהגות זאת קשה להשגה ולכן ניתן להגדיר שלבי ביניים מוחשיים יותר וברי השגה.
התנהגות ככלל היא פועל יוצא של תמונת עולם מסוימת. זהו האופן שבו אדם תופש את סביבתו החיצונית ואת מצבו הפנימי. אנשים פועלים בהתאם לתמונת העולם שהם יוצרים, כאשר זו אינה חופפת בהכרח את אותו קטע מציאות שאותו היא מייצגת. תמונות עולם נוטות להיות צבועות בצבעי שחור לבן, ברורות, חד משמעיות, פשוטות ושטוחות. קל לתפקד על סמך תמונה כזו, בניגוד למורכבות של העולם הממשי. הרחבת תמונת העולם והעמקתה יהפכו אותה למורכבת ומייצגת באופן מהימן יותר את רוב המשמעות של המציאות אליה היא מתייחסת.
כדי להרחיב את תמונת העולם של אדם יש צורך בתהליכים רגשיים וחווייתיים שיקדימו את התהליך הקוגניטיבי. זוהי למעשה למידה, אולם למידה שונה מן הלמידה הקונבנציונאלית המוכרת לרובנו. הגישה שלנו היא של למידה חווייתית הכוללת שלושה מרכיבים: ריגוש, התנהגות וקוגניציה.
יתרונות הלמידה החוויתית:
1. תהליך אינדוקטיבי, כלומר, ההמשגה נוצרת מתוך ההמחשה. זאת לעומת תהליך הלמידה הקונבנציונלי הדדוקטיבי, שבו הצגת התיאוריה קודמת להמחשה (אם קיימת בכלל).
2. מידע חוויתי נקלט באמצעות מגוון אמצעים (שימוש בתהליכים מילוליים, חזותיים, שמיעתיים, במגע, בתנועה וכו`). כך יוצרת הלמידה החווייתית אפקט משמעותי ונזכרת לטווח ארוך.
3. בלמידה חווייתית נדרשת לעיתים קרובות הפקת הידע באופן עצמאי, ישנה מעורבות פעילה ולקיחת אחריות על הלמידה. על ידי כך מופחתות תחושות הניכור וההתנגדות.
העבודה בקבוצת ההנחיה כוללת את שלושת הרכיבים: הרגשי, ההתנהגותי והקוגניטיבי.
באופן טבעי כל התקשרות אנושית מלווה ברגשות. בעבודה בקבוצה ישנן הרבה התייחסויות אישיות ועיסוק רב ברגשות. הגירויים שהמנחה מביא לקבוצה מעוררים אמוציות שונות וגורמים דינמיקה רגשית בקבוצה.
במישור ההתנהגותי הלמידה החווייתית נעשית באמצעות התנסויות שונות. למשל, באמצעות של משחק תפקידים. התנהלויות ותגובות של המשתתפים יכולים לשמש גם כן ללמידה.
במישור הקוגניטיבי הדגש בעבודה קבוצתית הוא על עיבוד, ניתוח, המשגה, הפקת לקחים ופיתוח אלטרנטיבות ביחס לחוויות ולהתנסויות שקרו.
מנחי מחלקת החינוך עוברים הכשרה מקצועית עם תחילת עבודתם וליווי מקצועי לכל אורך השנה, הכולל רכישת ידע וכלים להנחיית קבוצות בתחום זכויות האדם. המנחים כוללים אנשי מקצוע אקדמאים מתחומי המשפט, הנחיית קבוצות, פסיכולוגיה ועוד.
