חזרה למרכז המידע למפגינ/ה »
פיזור הפגנות

מחאה אזרחית, כשמה כן היא, הינה פעולה אזרחית ואינה מהווה פעולה מלחמתית – המשתתפים בה הם אזרחים ולא לוחמים ועל כוחות הצבא והמשטרה להתייחס אליהם ככאלה. פיזור ההפגנה ושימוש בכוח סביר כלפי מפגינים מותר אך ורק כשמדובר בהתקהלות לא חוקית. כלומר, לכוחות הצבא אין סמכות לפזר הפגנה

פיזור הפגנות

חוקית או לעצור את משתתפיה. הקושי הוא שכמעט כל ההפגנות בשטחים מוגדרות כ"בלתי חוקיות". אמנם לעיתים קרובות נוטים בכירים בצבא ושופטים בבתי משפט צבאיים להתעלם מהכלל הגורף המעוגן בצו 101 לטובת כלל יותר גמיש שמגדיר הפגנה לא אלימה כהפגנה חוקית, כאשר רק ביטויי אלימות מצד המפגינים נותנים סמכות לכוחות הצבא והמשטרה לפזר את ההפגנה. אולם בפועל, גם כלל זה מופר והפגנות לא אלימות רבות מפוזרות שוב ושוב ע"י כוחות הצבא והמשטרה.

גם כאשר מדובר בהפגנה לא חוקית, השימוש בכוח יכול להיעשות אך ורק בהתאם לכללים של אכיפת חוק (להבדיל מכללים של סכסוך מזוין). לפי כללים אלה, השימוש בכוח צריך להצטמצם לרמה המינימאלית החיונית להשגת המטרה. אם מספר מפגינים נוקטים באלימות, יש לפעול כנגדם בלבד. במקרים בהם הסכנה חורגת מכך, וההפגנה הופכת להפגנה אלימה, על הכוחות להפעיל אמצעים לפיזור הפגנות באופן מדורג, ותוך ניסיון להימנע מלסכן את ציבור האזרחים שנמצאים במקום. חשוב להבהיר: גם הפגנה המאיימת לחצות את גבול המדינה היא עדיין מחאה לגיטימית, והסכנה לביטחון המדינה אינה הופכת אותה לפעולה מלחמתית. במקרה כזה, הכללים לשימוש בכוח הינם עדיין כללי אכיפת חוק וסדר, כאשר מותר לפעול כדי למנוע את מעבר המפגינים את הגבול, אולם כל זאת עדיין במסגרת הפעלת אמצעי אל-הרג ואמצעים לפיזור הפגנות. למשל, גם במקרה הזה ירי קטלני משמש רק למניעת סכנה ממשית ומיידית לחיי אדם, ולא מופעל רגע לפני כן.

.

.

.

כאן תמצאו את רשימת הכתובות אליהן ניתן לפנות במקרה של הפרות מצד חיילים או שוטרים.

.