הצעת החוק ל"הצהרת נאמנות" למתאזרחים חדשים, שעוררה סערה בימים האחרונים, היא רק יריית הפתיחה במושב החורף של הכנסת הנוכחית. אם ידמה למושב שקדם לו, הוא צפוי להיות משופע בהצעות חוק אנטי-דמוקרטיות. לקראת פתיחת המושב פרסמנו מסמך הסוקר את ההיבטים המרכזיים במגמות האנטי-דמוקרטיות בבית הנבחרים, ושזכה לתהודה תקשורתית.

לאחרונה התבשרנו כי בעקבות הסערה הציבורית התגלעו מחלוקות בקואליציה בנוגע ל"הצהרת הנאמנות", וכי נראה כי לממשלה אין כיום רוב להעביר את הצעת החוק בכנסת. הישג זה נרשם בזכות שורת פעילויות ציבוריות, ובהן כינוס חירום למען הדמוקרטיה ונגד החקיקה הגזענית שהתקיים בכנסת ב-19.10. את הכנס יזמו 30 חברי כנסת בשותפות עם פרויקט דמוקרטיה (שמובילה האגודה לזכויות האזרח בשיתוף אג'נדה, שתי"ל, סיכוי וארגונים נוספים), המטה למאבק בגזענות בישראל ואנשי רוח ואקדמיה. המוסיקאים יהלי סובול ואמל מורקוס הנחו, 18 חברי כנסת השתתפו, והדוברים/ים אמרו דברים חריפים ומדויקים על הסכנה שבזליגה לעבר מחוזות של פשיזם. הקהל שגדש את האולם כלל נציגי/ות ארגונים, אנשי רוח ופעילים/ות מרחבי הארץ. הכנס כולו שודר בשידור חי באתר ynet. 

אנחנו נחושים להוסיף ולהיאבק בגל החקיקה האנטי-דמוקרטית בכנסת – מחוק ועדות הקבלה דרך חוק החרם ועד לתיקון ההופך שלילת אזרחות להליך כמעט שגרתי – ולהמשיך לפעול להגנה על הדמוקרטיה בישראל. אתם/ן מוזמנות/ים להתעדכן ולהצטרף לדיונים ולפעילויות באתר פרויקט דמוקרטיה ובדף הפייסבוק "ודמוקרטית".

ב-19.10 ציינה הכנסת את היום הבינלאומי למאבק בעוני. היום צוין ביוזמת פורום הארגונים לציון יום המאבק בעוני, שבו חברה האגודה. לאחר פעילות רחבה ומגוונת בשורה של ועדות כנסת (ראו למשל הודעה לעיתונות של ועדת הכספים), התקיים כנס בנושא, אותו פתח יו"ר הכנסת והיו שותפים לו השר לשירותים חברתיים וחברי כנסת רבים. שני דברים ראויים לציון הם התחייבותם של חברי כנסת רבים מכל סיעות הבית למאבק בעוני, והופעתם ודבריהם של אנשים שחיים בעוני. רוב הכנס הוקדש לשמיעת סיפוריהם האישים והמסר שהם ביקשו להעביר לכנסת ולציבור: אנשים החיים בעוני אינם הבעיה. העוני הוא תוצאה של מדיניות ויחס מסוים מאד של הרשויות כלפי מי שחי בעוני, ויש דרך לעשות זאת אחרת.

מתוך מאמר של עו"ד אשרת מימון, ראש תחום זכויות מובטלים באגודה, שפורסם באתר ynet:
"מדינה אמורה ביסודה לקום למען אזרחיה. אך נדמה שכאן מתבלבלים בנושא כבר שנים רבות, וכאילו שההיפך הוא הנכון. הצהרת הנאמנות צריכה להיות של המדינה לאזרחיה, ולא להיפך. עליה להבטיח ולא במס שפתיים, את זכותם לקיום בכבוד של כל תושביה. ולכן, במקום להילחם בעניים - עליה להילחם בעוני. עליה ליצור תכנית למאבק בעוני עם יעדים ברורים ומפורטים שיפחיתו את העוני ואת הפערים, שהם מהגבוהים ביותר בעולם."

בעונה הראשונה של "פעולה אחת ביום" הצלחנו, יחד איתכם, לחבר את הכפר א-תוואנה למים ולחשמל. מעודדים מההצלחה, "פעולה אחת ביום" פותחת בעונה שניה, והפעם - בדרישה לאפשר לתושבי הכפר בית סוריכּ גישה חופשית לאדמותיהם החקלאיות, ולבטל את משטר ההיתרים הפוגעני והמשפיל שהונהג שם בשנתיים האחרונות.
הפעם האתגר הוא יותר גדול. וגם אנחנו נהיה נחושים יותר. תומכים בתושבי בית סוריכּ, ולא פחות מכך פועלים למען עצמנו – שנדע שאנשים יכולים להגיע לאדמותיהם, גם כשיש גדר הפרדה באמצע. שנדע שכבוד האדם נשמר ולא נרמס.
בזכותכם גם הפעם זה אפשרי: הקדישו חמש דקות בכל יום, ספרו לחברים/ות ולמכרים/ות, והצטרפו לעשייה משמעותית למען זכויות אדם.  
ובמוצאי שבת הקרובה - פעולה מיוחדת בעצרת לזכר רבין.  

חסין מספר על בית סוריכּ. לצפיה לחצו על התמונה

אירועי אוקטובר, שהתרחשו לפני עשור, הם ביטוי חריף וכואב במיוחד למערכת היחסים המורכבת בין מדינת ישראל לבין המיעוט הערבי כאן. הריגתם של 13 בני אדם ערבים – 12 מתוכם אזרחי ישראל ואחד תושב השטחים הכבושים – והעובדה שאף אחד מהשוטרים שהיו מעורבים באירועים אלה לא הועמד לדין, יצרו בקרב האזרחים הערבים את התחושה הקשה שדמם הפקר, והוסיפו עוד נדבך של כאב, פגיעה ואי אמון ליחסים שבין המדינה למיעוט הערבי – פצע שלא הגליד עד היום. 

המלצות ועדת אור נתנו למדינה הזדמנות היסטורית להגדיר מחדש את יחסה למיעוט הערבי שחי בקרבה, להכיר בצרכיו ובזכויותיו, לחדש את האמון שנפגע ולהעלות את היחסים עם מיעוט זה למסלול תקין. אולם עשר שנים לאחר האירועים נראה שמדינת ישראל לא הפנימה את מסקנות הוועדה, שכן יחסה אל המיעוט הערבי הולך ומחמיר. בכך עוסק הפרק השני בדוח שלנו על מצב הדמוקרטיה, שפורסם החודש. 

עוד בנושא:

ב-22.9 לפנות בוקר נהרג סאמר סרחאן, תושב סילוואן שבירושלים המזרחית, מירי מאבטח של המתנחלים המתגוררים בשכונה. הפגנות המחאה הסוערות של התושבים נענו בתגובה משטרתית חריפה. בעוד המאבטח החשוד בהריגת סרחאן שוחרר תוך מספר שעות למעצר בית, עצרה המשטרה בשבועות החולפים תושבים וילדים רבים, חלקם לימים ארוכים. האגודה קוראת לשים קץ להפעלת מאבטחים פרטיים בירושלים המזרחית, ולפתוח בחקירת מותו של הפעוט מוחמד אבו-שארה, שמת בביתו בעיצומה של התקפת גז מדמיע על מפגינים בעיסאוויה. 

"תמונות הילדים זורקי האבנים בירושלים המזרחית מעוררות הסתייגות וכעס בכל אחד מאיתנו", כותבת עו"ד טלי ניר, מנהלת המחלקה לזכויות חברתיות וכלכליות ופרויקט זכויות האדם בירושלים המזרחית. "הסיכון שבזריקת אבנים ברור מאליו, ומראם של ילדים מיידים אבנים גורם לתהייה: מדוע הם עושים זאת? ולמה ההורים שלהם לא עוצרים אותם?
אלו אכן שאלות נכבדות, שבהן עסוקים כיום גם תושבים מירושלים המזרחית. לרבים מהם אין תשובות. יש להם שאלות אחרות, והן מתייחסות בעיקר לאלימות שהם חווים באופן יומיומי מצד הרשויות הישראליות זה שנים."

להמשך המאמר, שהתפרסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-14.10.10. 

* בתמונה: מאבטחים בסילואן. צילום: מרכז המידע ואדי חילוה סילואן. להגדלה ולתמונות נוספות מתוך דוח האגודה "מרחב לא מוגן".