אירועי אוקטובר 2000 שיקפו את אחד משיאי הגזענות והאפליה נגד האוכלוסייה הערבית בישראל. המשטרה, אשר פעלה כאילו ניצבים לפניה אויבים ולא אזרחי המדינה, הביאה לכך ש-13 בני אדם קיפחו את חייהם.

במלאת שמונה שנים לאירועי אוקטובר, האגודה לזכויות האזרח מתריעה: האחראים להרג האזרחים עדיין לא הועמדו לדין, הפערים בין יהודים לערבים גדלו, האפליה והגזענות החמירו.

האגודה לזכויות האזרח קוראת לממשלת ישראל לפעול ליישום המלצות ועדת אור, להפוך את האחד באוקטובר ליום חשבון נפש לדמוקרטיה הישראלית, ולהעלות על נס את הדרישה לשוויון עבור כל בני האדם בישראל, לסובלנות ולחיזוק ערכי הדמוקרטיה.

להרחבה >>>

ב-29.10.08 פסק בג"ץ, בעתירתם של ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר, כי פעילי ימין יוכלו לקיים צעדה בעיר אום אלפחם. האגודה לזכויות האזרח מברכת על ההחלטה: חופש הביטוי הוא ערך עליון בדמוקרטיה, ומבחנו הוא בביטוי המקומם, הקיצוני ומעורר המחלוקת. אסור למנוע הפגנה בשל חשש מפני תגובה אלימה מצד המתנגדים להפגנה. ההגנה על חופש הביטוי דווקא במקרים הקשים חיונית לשמירה על דמוקרטיה חזקה, ובפרט להגנה על זכויות האדם של קבוצות המיעוט. 

לתגובה המלאה >>>

אם לא די בשנים של הזנחה פושעת של החינוך בירושלים המזרחית, הרי שכעת עיריית ירושלים מוסיפה חטא על פשע ושולחת את ילדי מזרח העיר ללמוד בסביבה רעילה. בית הספר היסודי לבנים בשועפאט הוקם בליבו של אזור תעשייה, בסמיכות למפעל מזהם ליציקת מתכת (ראו תמונה). בסיור שערכו מדען מארגון אדם טבע ודין, נציג האגודה לזכויות האזרח ונציגי משרד הבריאות בבית הספר, נמצאו ליקויים סביבתיים ותברואיים, ונקבע כי בשל הקרבה למפעל, המבנה אינו מתאים לשמש כמוסד חינוכי. למרות הממצאים, בעיריית ירושלים החליטו בכל זאת לקיים את הלימודים במבנה. בעקבות תלונות התלמידים על ריח מתכתי חריף, כאבי ראש עזים, הקאות וסחרחורות, משביתים ההורים את בית הספר כבר מתחילת שנת הלימודים. אדם טבע ודין, האגודה לזכויות האזרח ונציגי ועד ההורים המקומי עתרו לבית המשפט המחוזי בירושלים, בדרישה לחייב את עיריית ירושלים למצוא בהקדם מבנה חלופי לבית הספר.

למרות תהליכי ההפרטה המואצים במשק הישראלי, אין בנמצא הנחיות מסודרות למשרדי הממשלה כיצד עליהם לפעול בבואם להפריט שירותים ציבוריים הניתנים על ידם. האגודה פנתה ליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה שיוציא הנחיות בנוגע להליכי הפרטה של שירותים ציבוריים על מנת למזער את הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות אדם הכרוכה בהם. ההחלטה להפריט שירות מסוים, מציינת האגודה, אינה משחררת את המדינה מאחריותה להבטיח את השמירה על זכויות האדם הנוגעות לשירות זה. חובה זו מחייבת בפרט מתן הגנה מיוחדת לקבוצות מוחלשות.
 
ראוי כי השלכות ההחלטה על זכויות האדם יהיו מול עיניהם של מקבלי ההחלטות ויילקחו בחשבון כשיקול מרכזי לצד שיקולים כלכליים וציבוריים נוספים - בטרם קבלת ההחלטה אם להפריט אם לאו, בעת עיצוב ההפרטה ובשלב הפיקוח על יישומה. ראוי גם כי החלטות ההפרטה יתקבלו בחוק, תוך קיום דיון ציבורי, ולא במחשכים, כהחלטות מנהליות פנימיות. כל עוד לא מתקבלות החלטות אלה בחוק, על היועץ המשפטי להוציא למשרדי הממשלה הנחיות שיבטיחו את בחינת השלכות ההפרטה על זכויות האדם של צרכני השירותים.

למכתב המלא >>>

האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם המועצה האזורית לכפרים הערבים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב הגישו עתירה להקמת מרפאה ראשונית בכפר הבדואי הבלתי מוכר תל אלמלח. חרף פניות חוזרות ונשנות של העותרים, וחרף עמדתו המקצועית של משרד הבריאות עוד משנת 2001, כי יש להקים מרפאה בכפר תל אלמלח, מרפאה כזו טרם הוקמה, בשל חסמים תכנוניים. המרפאה הקרובה ביותר נמצאת בכסייפה, מרחק 15-12 ק"מ מבתי הכפר. בהיעדר תחבורה ציבורית סדירה ותשתיות תחבורה בסיסיות, זמן ההגעה הממוצע מתל אלמלח למרפאה בכסייפה, ללא רכב פרטי, אורך כשעתיים וחצי לכל כיוון. 

"בריאות איננה מצרך שניתן לנסוע ולקנות אותו. בריאות היא ערך לו זכאי כל בן אנוש", כותב בחוות דעתו, התומכת בדרישת התושבים, פרופ' יואל דונחין, ממחלקת הרדמה והיחידה לטיפול נמרץ, היחידה לבטיחות החולה, בית החולים הדסה עין כרם. "קשה להאמין", כותב פרופ' דונחין, "כי בשנת 2007, במדינה המתפארת בשירותי בריאות מתקדמים והמקיימת מערכת של בריאות הציבור עם הישגים מרשימים במניעת מחלות ובהקטנת תמותת תינוקות, יתבקש רופא לכתוב הצהרה לבית המשפט כדי שתסייע להחלטת השופטים לקבוע כי תושבי המדינה זכאים להיות מטופלים על ידי רופא בסמוך למקום מגוריהם."

עובדים המבקשים להגיש תביעות בבתי הדין לעבודה, מגלים כי עומדים בפניהם מכשולים ומחסומים דיוניים, המקשים עליהם לממש את זכויותיהם. בעקבות מפגש של עורכי דין המייצגים עובדים פנתה האגודה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, במכתב המפרט את הקשיים ומציע דרכים לפתרונם.