בנייר העמדה "לצמצם היום את פערי המחר" סוקרים חמישה ארגוני זכויות אדם פערים משמעותיים במדדי בריאות שונים בין יהודים לערבים, בין יהודים ותיקים לעולי אתיופיה, ובקרב קבוצות אלו - בין פרטים המקבלים קצבאות קיום מהמוסד לביטוח לאומי לאלו שאינם מקבלים אותן. הארגונים מציעים למשרד הבריאות ולממשלת ישראל עקרונות בסיס ומתווה אופרטיבי לתוכנית לאומית לצמצום פערים בבריאות ובשירותי בריאות. 

נייר העמדה הוא בבחינת "יריית הפתיחה" בפרויקט ארוך טווח, מתוך הכרה בכך שהנושא המורכב מצריך התייחסות רחבה ושיתוף פעולה של גורמים ציבוריים שונים, ובהם האוצר, רשויות מקומיות ואחרים, יחד עם משרד הבריאות. מטרת הפרויקט לשכנע את ממשלת ישראל, באמצעות לחץ ציבורי ממוקד, כי הגיע הזמן לעבור מדיבורים למעשים ולקבוע תוכנית ממשלתית כוללת רב-שנתית, שתכלול גם יעדים כמותיים קונקרטיים של צמצום פערים במדדי בריאות. 

הארגונים השותפים ליוזמה: מרכז אדוה, רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח, טנא-בריאות - קידום בריאות יוצאי אתיופיה, ואגודת הגליל - האגודה הערבית הארצית למחקר ושירותי בריאות.

תושבי המרכז, ככלל, הם צעירים, עשירים ובריאים יותר לעומת תושבי הפריפריה. הם "רווחיים" יותר עבור קופות החולים, משום שהם צורכים פחות שירותים ואף נוטים לרכוש מהקופות שירותים פרטיים וביטוחים משלימים. במצב כזה, המדינה צריכה למצוא דרך להטות את הכף ולהפוך גם מבוטחים עניים ותושבי פריפריה ליותר "כדאיים" עבור הקופות.

מדי שנה מקבלות קופות החולים מהממשלה כמעט 30 מיליארד ₪ כדי לספק למבוטחיהן את סל שירותי הבריאות. הנוסחה שעל פיה מחולק הכסף ("נוסחת הקפיטציה") כוללת משתנים של גיל בלבד - הקופה מקבלת יותר כסף עבור כל מבוטח קשיש. מדוע לא להשתמש בהקצאת הכספים הזאת כדי לעודד את הקופות להשקיע יותר בפריפריה הענייה בשירותים, או כדי למנוע מהן להעדיף את תושבי המרכז?

לפני כשנה וחצי הגישה האגודה לזכויות האזרח נייר עמדה לוועדה הממשלתית שמונתה לדון בשינוי נוסחת הקפיטציה. האגודה הציעה לקבל את המלצותיו של פרופ' גבי בן-נון, לשעבר סמנכ"ל לכלכלה וביטוח בריאות במשרד הבריאות, ולפיהן יקבלו הקופות יותר כסף על מבוטחים עניים (מקבלי קצבאות) או על מבוטחים החיים בישובי הפריפריה העניים. לאחרונה פורסמו המלצות הוועדה: הוועדה קיבלה את הצעת האגודה והמליצה להכניס לנוסחת הקפיטציה כבר בשנה הקרובה מפתח יישובים, שלפיו הקופות יקבלו יותר כסף עבור מבוטחים תושבי הפריפריה הענייה. עם זאת, המלצת הוועדה חסרה בחינה של ההשקעה בפועל של הקופה בתושבי הפריפריה בעקבות שינוי נוסחת הקפיטציה. 

צעד זה הוא קטן יחסית ומתנהל בשקט יחסי, אך יכול להתברר כצעד חשוב בדרך לצמצום פערים. האגודה תמשיך בעבודה על הנושא במטרה להביא להקצאת התקציבים הנדרשים למימוש המלצות הוועדה הממשלתית.

שירותי בריאות השן ברובם אינם כלולים בסל שירותי הבריאות הממלכתי ומימונם מוטל על האזרחים. זאת, על אף שבריאות הפה והשיניים מהווה חלק בלתי-נפרד מבריאות האדם. כתוצאה מכך, השירותים זמינים רק למי שהפרוטה בכיסו. תחלואת השן בישראל גבוהה ביחס למדינות מפותחות אחרות, והפערים בתחלואה בין בעלי הכנסה גבוהה לבעלי הכנסה נמוכה ובינונית גדולים.

האגודה לזכויות האזרח היא חברה פעילה בקואליציה לרפואת שיניים ציבורית, הפועלת להכללת טיפולי השיניים בסל הבריאות הממלכתי. הקואליציה תמכה ביוזמן ליצמן לכונן שירות שיניים ציבורי לילדים כבר בשנה הקרובה, ואף תמכה בהחלטת הממשלה להקצות למימון טיפולי שיניים לילדים 65 מיליון ₪ שיועדו לעדכון סל השירותים ; האגודה, רופאים לזכויות אדם ומרכז אדוה הצטרפו כידיד בית המשפט (באמצעות התוכנית לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב) לצד הממשלה בהתנגדות לעתירות שהוגשו בתביעה לבטל את החלטת הממשלה. בית המשפט אמנם פסק שהחלטת הממשלה בטלה, אך זאת מסיבות הקשורות לנהלי חקיקה, אשר הממשלה מיהרה ותיקנה. 

התוצאה היא שמתחילת יולי הקרוב, אמורים ילדים עד גיל 8 לקבל שירותי שיניים ציבוריים - לראשונה מאז קום מדינת ישראל ומאז כינון חוק ביטוח בריאות ממלכתי. 

מי רוצה לעשות "קופה" על שיני הילדים? 

הממשלה, ומשרד האוצר בראשה, מנסים להכניס דרך רפורמת השיניים רעיון חדש-ישן של קופת חולים חמישית שתפעל למטרות רווח, בצורה של קופה "ייעודית לשיניים". משמעות הדבר היא הכנסת חברה עסקית לתוך מערכת הבריאות הציבורית. קופה "פרטית" לשיניים תהיה חייבת לסנן מבוטחים, ויש לשער כי במשך הזמן תרחיב את שירותיה ותהפוך בסופו של דבר לקופה חמישית למטרות רווח. הקואליציה לרפואת שיניים ציבורית מתנגדת בכל תוקף ליוזמה זו. במקביל ממשיכה הקואליציה לקדם הצעת חוק שיזמה, להכנסת טיפולי שיניים לילדים עד גיל 18 ולקשישים לסל הבריאות, כדי להסדיר את הנושא בדרך המלך. הצעה זו זכתה לתמיכה רחבה של 48 חברי כנסת מכל סיעות הבית, אולם הממשלה מתנגדת לה משיקולים תקציביים.

מאז נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1994, סל הבריאות הבסיסי הולך ונשחק. הביטוחים המשלימים של קופות החולים מעניקים למבוטחים שידם משגת טיפולים ותרופות שאינם כלולים בסל. ביטוחים אלה הם מעין יציר כלאיים של ביטוח רפואי ציבורי ופרטי: קופות החולים – המופקדות על אספקת השירותים הציבוריים – מוכרות אותם באופן פרטי לציבור המבוטחים שלהן, בהסדרה ובפיקוח ממשלתיים. הביטוחים המשלימים אינם מציעים פתרון לכלל התושבים; מטבע הדברים, מי שאינם מבוטחים בביטוח משלים הם האוכלוסיות המוחלשות ביותר, ושיעורם נמדד בכחמישית מהאוכלוסייה.

בשנת 2007 עבר בכנסת תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שאסר על קופות החולים לשווק למבוטחי ה"משלימים" תרופות מצילות ומאריכות חיים, בשל הנזק ארוך-הטווח שתכנית כזו עשויה לגרום למערכת הבריאות הציבורית. לאחרונה מצאו קופות החולים מכבי והכללית דרך לעקוף את האיסור, באמצעות הצעת פוליסה מועדפת של חברות ביטוח פרטיות לחברי הרבדים היוקרתיים של הביטוח המשלים, ובתיווך שערורייתי של גורמים במשרד הבריאות. הפוליסות הציעו למבוטחי "המשלימים היוקרתיים" כיסוי זול יחסית לתרופות מצילות ומאריכות חיים.

האגודה, מרכז אדוה ורופאים לזכויות אדם פנו למשרד הבריאות ולמפקח על הביטוח במשרד האוצר, והתריעו כי קופות חולים "כללית" ומכבי מפירות לכאורה את החוק ואת הכללים שמשרד הבריאות עצמו קבע. בעקבות הפניות, הוציא המפקח על הביטוח הוראות ברורות שאוסרות על הצעת ביטוחים כאלה רק לחלק מהמבוטחים של חלק מהקופות. קופות החולים הפסיקו לפרסם את תוכניות הביטוח הפרטי באתריהן, וחברות הביטוח הפרטיות מציעות כעת את הפוליסה לכלל מבוטחי כל הקופות (אם כי ייתכן שעדיין מתקיימת העדפה כלשהי לחברי חלק מהמשלימים).

ביטוחים משלימים אינם הפתרון: עיבוי הביטוחים המשלימים מחזק את שחיקת התקצוב של הסל הבסיסי של התרופות והשירותים שהמדינה מחויבת לספק לתושביה, ומרחיב את השירותים הזמינים רק למי שהפרוטה מצויה בכיסו. העלאת מס הבריאות בשיעור זעום של מספר עשיריות אחוז בלבד יכול לאפשר עדכון קבוע של של סל הבריאות בשיעור 2% בשנה. זהו הפתרון הראוי להתמודדות עם מחסור בתרופות ובטכנולוגיות חדישות בסל, וערב הבחירות האחרונות תמכו בו כמעט כל סיעות הכנסת. העלאת מס הבריאות בשיעור דומה תאפשר גם הכנסת שירותים חיוניים הנעדרים ממנו, כגון טיפולי שיניים לילדים ולקשישים, ואשפוז סיעודי לכל נזקק.

העלאת מס הבריאות בשיעור של פחות מאחוז אחד - זהו מחיר הסולידריות החברתית. במחיר זה יכולים תושבי ישראל לתקן עיוותים אשר פוגעים בכולנו.