האגודה לזכויות האזרח מביעה זעזוע מתוצאות ההשתלטות הצבאית על משט הספינות לעזה. אסור היה שמשט שתכליתו המוצהרת העברת ציוד הומניטרי ומחאה נגד המצור המוטל על-ידי ישראל על רצועת עזה, יסתיים בהריגתם ופציעתם של עשרות ממשתתפיו. 

בנסיבות אלו, יש הכרח לקיים חקירה מיידית של האירועים על ידי גורם עצמאי. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח ניסיונות המיסוך האלקטרוני והגבלת הסיקור התקשורתי הפתוח, אשר הוטלו על האירוע.

ההשתלטות על המשט לעזה, מעבר לתוצאותיה הקטלניות, רק מעידה על שליטתה המלאה של ישראל על רצועת עזה, ומכאן על אחריותה המלאה למצב ההולך ומחמיר של מיליון וחצי תושביה. ישראל לא יכולה לקיים שליטה זו ובו בעת להתנתק מאחריות להשלכות על 1.5 מיליון בני אדם, אשר גישתם לעולם החיצון חסומה כמעט לחלוטין מזה שלוש שנים. המשפט הבינלאומי מחייב את ישראל להתיר את הגישה הדרושה בכדי לאפשר לתושבי עזה לחיות חיים תקינים ובכבוד.

האגודה לזכויות האזרח שבה וקוראת לממשלת ישראל להסיר את המצור הבלתי מוסרי והבלתי חוקי הפוגע באורח אנוש באוכלוסייה האזרחית בעזה.


הנה סרטון המתאר את השלכות הסגר על חיי היום-יום של התושבים בעזה. הסרטון  הופק לפני שנה על-ידי שמונה ארגוני זכויות אדם, ביניהם האגודה לזכויות האזרח וארגון גישה. מאז כלום לא השתנה:

בגיליון הקודם דיווחנו על עתירתנו לבג"ץ, יחד עם עוד ארבעה ארגוני זכויות אדם וצדק חברתי, בדרישה לבטל את תכנית ויסקונסין, או לחלופין את מסירת הסמכויות השלטוניות שנעשתה במסגרתה לחברות למטרות רווח. העתירה היתה צעד נוסף במאבק מתמשך בתוכנית ויסקונסין על גלגוליה השונים, מאבק שקיימנו יחד עם הארגונים העותרים - סאוט אלעאמל, סינגור קהילתי, הקשת הדמוקרטית המזרחית ושומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם, ועם עמותת מחויבות לשלום ולצדק חברתי, שלימים השתלבה באגודה לזכויות האזרח. 

חמש שנות המאבק נשאו פרי: מספר ימים לאחר הגשת העתירה הודיעה המדינה שהתוכנית לא תוארך, לאחר שוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ובראשה ח"כ חיים כץ, סירבה לדון בהארכת התוכנית עקב הביקורת הרבה שהוטחה כלפיה. 

המאבק לא תם. בכוונת הממשלה להציג תכנית אחרת, ואנו מציבים בפניה את העקרונות שצריכים לעמוד בבסיס תכנית כזו: תכנית שעיקרה הושטת יד ולא סנקציות, שבבסיסה הזכות לעבוד לצדה של הזכות לקיום בכבוד, ושהיא באחריות ובביצוע ממשלתי. זו העת בה המדינה יכולה להושיט יד אמיתית לעניי ישראל, לתקצב כראוי את השירות הציבורי, לתת שירותים תומכי-עבודה, ליצור משרות ראויות ולאפשר לאלפי עניים קיום בכבוד.

"אם הייתי מעוניין לתמצת את המסר שלי בשלוש מילים הייתי אומר בפשטות: דירה אינה מכונית. דירת המגורים אינה מוצר בלבד, שמי שמסוגל רוכש ומי שלא לא. לדירה חשיבות חברתית רבה. 

דיור הוא תנאי בסיסי לקיום אנושי בכבוד, לביטחון אישי, לשמירה על הבריאות, לקיום חיי משפחה. הדיור קובע את איכות החינוך של ילדינו, את שוויון ההזדמנויות שלהם, את אפשרויות התעסוקה. הדיור קובע את הנגישות שלנו לשירותים, לתשתיות, למוסדות דת וקהילה. 

מכל הסיבות הללו, דיור היא אחת הזכויות החברתיות שיש לכל אחת ואחת מאיתנו. זכות שמעוגנת גם בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם ובאמנה הבינלאומית לזכויות חברתיות וכלכליות, שישראל חתומה עליה. זכות שעל המדינה האחריות המרכזית למימושה, בין באספקה ישירה ובין באמצעות פיקוח על השוק הפרטי ורגולציה."

מדבריו של עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח ביום העיון: קידום דיור בר השגה בישראל - למה, איך ולמי?, 16.5.10.

להרחבה >>>

סרטון: מלמטה למעלה - מקדמים דיור בר השגה בישראל, בהפקת הקואליציה לקידום דיור בהישג יד, שבה חברה האגודה, והטלוויזיה החברתית. לצפיה לחצו על התמונה. 

הכפר רכמה הוא כפר בלתי-מוכר המונה למעלה מאלף תושבים, ונמצא בתוך שטח השיפוט של המועצה המקומית ירוחם. בכפר ישנם כמאה ועשרים ילדים בגילאי 3-6, שאינם נמצאים במסגרת חינוכית לה הם זכאים על פי החוק בשל היעדר גן נגיש: בכפר אין גן ילדים, והגנים הקיימים באזור מרוחקים ומחייבים הסעות.

במרץ 2009 הגישו תושבים בדואים ויהודים מרכמה ומירוחם, יחד עם האגודה לזכויות האזרח ועמותת מחויבות לשלום ולצדק חברתי, עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע, בדרישה להקים גן ילדים עבור ילדי הכפר רכמה

החודש ניתן פסק הדין: בית המשפט פסק כי משרד החינוך ומועצת ירוחם מפירים את חוק לימוד חובה, היות שהפיתרון שהם מציעים לילדים בגיל הרך אינו מספק. לפיכך קבע, כי משרד החינוך ומועצת ירוחם חייבים לדאוג להקמת גני ילדים לכל הילדים הבדואים בגילאי 3-4 המתגוררים בתחום השיפוט של ירוחם.

השבוע "נפתח" כביש 443 לתנועת פלסטינים, בעקבות פסק הדין שניתן לפני חמישה חודשים בעתירת האגודה לזכויות האזרח, שקבע כי סגירת הכביש לתנועת הפלסטינים והפקעתו מהם היא מעשה פסול. אך האם אכן יחול מעתה שיפור משמעותי בחייהם של התושבים הפלסטינים באזור? מסתבר שלא ממש. על-פי ההיערכות הביטחונית החדשה בכביש, רוב דרכי הגישה מהכפרים הפלסטיניים אל הכביש וממנו תישארנה חסומות. גם מעבר ביתוניא-רמאללה, המעבר החשוב ביותר שלשמו נחוץ הכביש, יישאר חסום. 

כשניתן פסק הדין הוא נתפס כניצחון לשלטון החוק ולזכויות אדם. ואולם, היישום בפועל מוביל למסקנה כי מדובר בפארסה ואך במראית עין של שלטון חוק וכיבוד זכויות אדם. צה"ל פועל בניגוד לרוח פסיקת בג"ץ, ובמקום לתקן את המעוות, מחפש את ה"חורים" שיאפשרו לו לבצע את השינויים המינימאליים ביותר המתחייבים מפסיקת בג"ץ. בג"ץ, מצדו, מספק לצה“ל חורים בשפע: בפסק הדין ישנו פער בלתי נסבל בין ההצהרות בדבר החובה לכבד את המשפט הבינלאומי וחשיבות השמירה על זכויות האדם של הפלסטינים, לבין שיקול הדעת הנרחב שניתן לצבא לגבי אופן יישום ההחלטה – באופן שהופך אותה לחסרת ערך. 

להרחבה ולמפת החסימות >>>