32 שנים עבד סמיח סלאמי ממג'ד אל כרום עבודה פיזית קשה כפועל במחצבות, עד שחסך מספיק כסף כדי לבנות בית לשלושה מבניו. את הבית ביקש לבנות על אדמתו הפרטית בשכונה הדרומית של הכפר. הוא הגיש בקשה לרשויות התכנון, שילם כנדרש את האגרה והחל לבנות. כשהבנייה הסתיימה, שישה חודשים אחר כך, הודיעו לו שלא ניתן לו היתר. דחפורים עלו על הקרקע והרסו את הבית. סמיח נאלץ לשלם את עלות ההריסה וקנסות בגובה של 60 אלף שקלים.

הסיפור של סמיח אינו יוצא דופן בחברה הערבית בישראל. מאז קום המדינה גדלה האוכלוסייה הערבית פי שבעה, אולם כמחצית מהשטחים שהיו בבעלות ערבית הופקעו על-ידי המדינה. בעוד שהערבים בישראל מהווים כ-20% מאוכלוסיית המדינה, מגיע שטח השיפוט של כלל הרשויות הערביות ל-2.5% בלבד משטח ישראל. 

תחום הקרקע והתכנון הוא אחד התחומים שבו סובלים הערבים בישראל מן הקיפוח ומהאפליה הקשים ביותר, והתוצאות בשטח קשות. אף שזהו הגורם לתסכול הגדול ביותר בקרב ערביי ישראל, ולמרות שהנתונים גלויים וידועים, רבים מאיתנו אינם מודעים לכך.

התסכול מתחום זה מצוין בכל שנה ביום האדמה, שחל היום.

למאמר המלא, מאת עו"ד טלי ניר >>>  המאמר התפרסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-30.3.08.

סרטון וידאו: יום האדמה 2008: מג'ד אל כרום כמקרה מייצג: בערבית; בעברית.

דף מידע: הריסות בתים בכפרים הבלתי מוכרים – דרכי התמודדות >>>

חוק ביטוח בריאות ממלכתי מחייב מתן סל טיפולי שיניים ובדיקות לתלמידים, "בכפוף לנהלי משרד הבריאות". על-פי מדיניות משרד הבריאות, מזה שנים רבות ניתן שירות בריאות השן לתלמיד כשירות אופציונלי, הנמצא באחריות הרשות המקומית שהחליטה להפעילו. מספר הרשויות המקומיות המספקות את השירות נמצא בתהליך מתמיד של ירידה, ובשנת 2006 רק 32% מהרשויות המקומיות בישראל סיפקו שירות חיוני זה. התוצאה היא מצב שאין לו אח ורע במערכת הבריאות הציבורית בישראל: אפליה אסורה בין ילדים בקבלת טיפול רפואי על רקע מקום מגורים. תלמיד אחד מקבל מימון ציבורי-ממשלתי לשירות, והאחר לא, על אף שהזכות לקבלת השירות, כאמור, קבועה במפורש בחוק. היעדר הטיפול הבסיסי והמניעה משפיע על אותם ילדים עד לזקנה, שכן הוא מוביל לסיבוכים מזיקים, כואבים ויקרים. האגודה לזכויות האזרח ורופאים לזכויות אדם עתרו לבג"ץ, באמצעות התוכנית לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, בדרישה ששירות בריאות השן יסופק לכל התלמידים בישראל ללא אפליה.

ב-5.3.08 קיים בג"ץ דיון בעתירה שהגישה האגודה בחודש מרץ 2007, בדרישה לבטל את האיסור שהוטל על פלסטינים לנסוע בכביש 443. בית המשפט קבע בהחלטת ביניים, כי על המדינה לעדכן את בית המשפט בתוך שישה חודשים על מצב התקדמות העבודות בכבישי "מרקם החיים", שאמורים לשמש אלטרנטיבה עבור התושבים הפלסטינים באזור. החלטה זו נותנת למעשה אור ירוק לצבא לסלול כבישים נפרדים לפלסטינים, ומשמעותה – מתן הכשר חסר תקדים של בג"ץ למדיניות של הפרדה ואפליה בתנועה, מדיניות שכבר זכתה לכינוי אפרטהייד - ללא צורך בטחוני ותוך הפרה בוטה של דיני הכיבוש. 

להרחבה >>>

עוד  על העתירה >>>

עמותת שב"י ("שחרור בעלי חיים") מפעילה דוכני הסברה במספר ערים, בהם מחלקים הפעילים חומרי הסברה בנושא זכויות בעלי חיים וטבעונות. בקשותיה להציב דוכנים בראשון לציון ובפתח תקווה נתקלו בסירוב, על רקע התכנים של חומרי ההסברה. האגודה לזכויות האזרח עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים בת"א בשם עמותת שב"י, בדרישה לחייב את עיריית ראשון לציון ועיריית פתח תקווה להקצות מקומות מתאימים להצבת הדוכנים מכוח חובתה של כל רשות ציבורית לאפשר את מימוש חופש הביטוי, שהוא זכות יסוד.