הם עובדים כמונו. המאבטח בכניסה לבית הספר, המנקה בקניון, הקופאית בסופרמרקט, שליח הדואר ורבים אחרים. אבל כבר הרבה זמן שיש עוד ועוד שנאלצים לעבוד בתנאי קיפוח דרך חברות קבלניות. במקום לדאוג להם המדינה מפנה להם עורף, ואף מתכוונת כעת להנציח בחוק את מצבם.
הפורום לאכיפת זכויות עובדים, שבו חברה האגודה, ניסח הצעת חוק, שקובעת כי האחריות על עובדי הקבלן חלה גם על מי שמזמין את השירות, כך שעובד הקבלן יוכל לתבוע גם ממנו את זכויותיו, במקרה שהופרו. בתחילה תמכה הממשלה בהצעת החוק והיא עברה בקריאה ראשונה. אולם אז נזכרה המדינה, שהיא המעסיקה הגדולה במשק של עובדי הקבלן, וכי משמעות החוק היא, שתצטרך לדאוג שכל עובדי הקבלן שהיא מעסיקה יקבלו משכורת מינימום ואת שאר זכויותיהם, אחרת ניתן יהיה לתבוע אותה.
הממשלה יצאה בהצעת חוק משלה, שכביכול דואגת לעובדי הקבלן; אולם הצעת החוק של הממשלה מרוקנת מתוכן את המהות העיקרית - האפשרות של עובדי הקבלן לתבוע את מעסיקיהם בפועל. היא גם לא חלה על כל עובדי הקבלן ועל כל הזכויות הכספיות.
ב-12.2.08 עברה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת החוק הממשלתית. הפורום לאכיפת זכויות עובדים ימשיך להיאבק נגד הצעת החוק.

מאמר: פרצופה הכפול של המדינה, מאת עו"ד טלי ניר >>>
השוואה בין שתי הצעות החוק >>>

מכרזי הפסד, או מכרזים גרעוניים, הם מכרזים שבהם מתקבלת ההצעה הזולה ביותר לאספקת שירותים, חרף הפגיעה הברורה הגלומה בה בזכויות העובדים: הסכום שמזמין העבודה מתחייב לשלם לקבלן תמורת השירותים נמוך כל כך, שברור מראש שאם הקבלן ישלם לעובדים את מלוא זכויותיהם, הוא לא ירוויח, ואולי אף יפסיד. ברור אפוא מראש, שזכויות העובדים ייפגעו.
ב-6.2.08 הגישו האגודה, קו לעובד, במעגלי צדק וצנטוריון - איחוד עובדי השמירה והשירות בקשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בת"א להצטרף כידיד בית משפט לעתירה שהוגשה על ידי חברת השמירה נגד עיריית טבריה ונגד החברה למשק וכלכלה, בעניין מכרז לאבטחת מוסדות חינוך. המכרז מפורסם על ידי החברה למשק וכלכלה של מרכז השלטון המקומי, ובמסגרתו נשכרים כל המאבטחים במוסדות החינוך בישראל. הארגונים מבקשים לפסול את המכרז לאור החשש כי הוא גרעוני, וכי בנסיבות אלה הוא יוביל לפגיעה בזכויות עובדים.
הארגונים כבר עתרו בעבר נגד מכרז זה. בדיון שהתקיים לפני כשנה בפני השופטת צור הוסכם, כי למכרז יקבע רף מינימום של עלות העסקת עובדים. כעת טוענת חברת השמירה כי רף המקסימום שנקבע למכרז אינו יכול להכיל את העלויות האמיתיות של הקבלנים, ולפיכך מוביל בהכרח להפסד.

למעלה מ-700 משפחות מפונות מדי שנה מדירותיהן, לאחר שלא עמדו בתשלומי המשכנתא. עד כה, הותר לבנקים לסלק מדירותיהם חייבי משכנתאות גם כאשר לאותם חייבים לא היה לאן ללכת. לאחרונה אימצה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת את המלצות האגודה וארגונים נוספים לתיקון חוק ההוצאה לפועל, כך שלווה אשר מתקשה לעמוד בתשלומי המשכנתא לא יפונה מביתו אלא אם הסדיר הבנק ללווה ולמשפחתו דיור חלופי >>>

אוכלוסיית צפון הגדה המערבית, כיתר הפלסטינים תושבי הגדה, נתונה מאז סוף שנת 2000 לפגיעות קשות בחופש התנועה שלה ובמרקם חייה. מאז ה-5.2.08, לאחר הפיגוע בדימונה, החמיר מאוד הצבא את מגבלות התנועה בתוך הגדה המערבית. עשרות חסימות חדשות הוצבו על דרכים, הן בצפון הגדה והן בדרומה, הוצבו מחסומים נוספים, והוטלו מחדש כתרים ו"בידולים". בין השאר, נאסרה תנועתם של תושבי צפון הגדה שגילם 16-35 דרומה ממחסום זעתרה (צומת תפוח). על אף שהצו שהוצא הגביל את האיסורים לתושבי ג'נין בלבד, האיסורים הוטלו בפועל אף על תושבי שכם וטול כרם, וניתקו את תושבי צפון הגדה מיתר הגדה המערבית. בחלק מהימים הוטלו איסורים על התנועה אף בתוך אזור צפון הגדה עצמו, כך שלא התאפשרה יציאת תושבים מטול כרם או מג'נין.
הגבלות התנועה מוטלות באופן גורף על קבוצות שלמות של האוכלוסייה הפלסטינית האזרחית. אין המדובר באיסורי תנועה המוטלים על אנשים, שקיימות ראיות כלשהן נגדם על שביצעו או שהם מתכננים להשתתף בפעילות חבלנית; המדובר באיסורים המוטלים על רבבות אזרחים, אך משום שאתרע מזלם והם נמנים על "קבוצות סיכון", שהוגדרו על ידי גורמי הביטחון. מדובר בקבוצות המוגדרות על-פי שיוכו האתני-לאומי של אדם, ולעתים על-פי קבוצת גיל. לא רק שהאיסורים מוטלים בלא כל חשד קונקרטי המופנה כנגד האדם, הם מוטלים אף בלא כל בחינה של חומרת הפגיעה הנגרמת לו בעטיה.
הגבלות התנועה פוגעות פגיעה אנושה בחופש התנועה ובזכויות האדם הבסיסיות של האוכלוסייה הפלסטינית האזרחית. הן גורמות לניתוק של בני אדם רבים ממקורות פרנסתם, ממשפחותיהם ומשירותים חיוניים כגון מוסדות רפואיים וממוסדות חינוך. ראו למשל פניות האגודה בעניין הגבלות תנועה בגדה המערבית (11.2.08) ועוצר שהוטל על הכפר עזון (13.2.08). הגם שההגבלות המדוייקות משתנות מיום ליום, נכון ל-19.2 עדיין נמשכים ניתוקה של צפון הגדה וההחמרה בהגבלות על חופש התנועה של האוכלוסייה האזרחית.  

האגודה פנתה לשרת החינוך במחאה על ההחלטה להוציא את לימודי השפה הערבית מתוכנית הליבה של החינוך העל-יסודי. האגודה הדגישה, כי לימוד השפה הערבית בישראל חיוני לצורך קירוב בין התרבויות החיות בישראל, להקטנת תחושת הזרות ולהפחתת הדעות הגזעניות והסטריאוטיפיות, אשר רק מתעצמות באחרונה בקרב ציבור התלמידים דוברי העברית. יתרה מזאת, השפה הערבית היא שפה רשמית בישראל, וחובת הלימוד של השפה הערבית נגזרת מהזכות לשוויון. שרת החינוך השיבה לאגודה כי היא מסכימה עם החשיבות הרבה של לימוד השפה הערבית בבתי הספר העבריים, וכי היא פועלת להבהרת מדיניותו של המשרד באשר לחובת הלימוד של השפה בכיתות ז'-י', ולעידוד וקידום לימוד ערבית בכיתות אחרות.