שנה למלחמה, והסבל של תושבי רצועת עזה לא מסתיים, ואף הולך ומחמיר. בישראל ומחוצה לה, החשדות להפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי מצד כוחות צה"ל לא יורדים מסדר היום.

חקירה של חשדות כאלה בתום הלחימה, על ידי גוף רשמי ישראלי בלתי תלוי, היא הצד המשלים של התחייבות ישראל לעמוד בדיני הלחימה. בלעדי חקירה, הצהרתה של ישראל בדבר כיבוד המשפט הבינלאומי נותרת ריקה מתוכן. 

מעל לכל שיקול משפטי – החקירה הינה חובה מוסרית ראשונה במעלה: כלפי תושבי עזה שנפגעו; כלפי החיילים שנשלחו להילחם בעזה; כלפי החיילים שיישלחו להילחם בעתיד; כלפי הציבור בישראל, הזכאי לדעת את האמת; ועל-פי המחויבות האוניברסלית לצמצום הפגיעה באזרחים. 

מכלול הנתונים שהצטברו מלמד, כי עיקר הפגיעות באזרחים ובמבנים אזרחיים במהלך מבצע "עופרת יצוקה" אינו תוצר של החלטה מקומית כזו או אחרת, אלא תוצאה של הנחיות ושל החלטות שהתקבלו על-ידי דרגים בכירים בממשלה ובצה"ל, באישור הפרקליטות הצבאית. מכאן, שהחקירה שעל ישראל לנהל חייבת לכלול בחינה של ההחלטות שהתקבלו, ושל הפקודות וההנחיות שניתנו לקראת המבצע ובמהלכו, ואינה יכולה להסתפק בחקירת אירועים נקודתיים, שעיקרם יישום הפקודות בשטח או סטייה מהן על-ידי חייל בודד.

על חקירה ראויה לעמוד בארבעה תנאים מצטברים: יש לערוך אותה במהירות האפשרית; האנשים המבצעים אותה חייבים להיות עצמאים ובלתי-תלויים בנחקרים הפוטנציאליים; עליה להיות פתוחה לביקורת ציבורית; ועליה להיות אפקטיבית כך שבאופן סביר תוכל להביא לממצאים אובייקטיביים. אפשר שמקצת התנאים כבר לא יתמלאו, עקב הזמן שחלף מאז האירועים – ואף על פי כן, טובה החקירה גם במגבלות אלה, ולו כדי להפיג את החשש שיש לישראל מה להסתיר. 

האגודה לזכויות האזרח קוראת לממשלת ישראל בשם הציבור הישראלי כולו לקחת אחריות ולחקור ברצינות ובאופן בלתי-תלוי את אירועי הלחימה. למעננו – עלינו לבחון את המציאות נכוחה.

עוד על החובה לחקור ועל הפרמטרים לחקירה ראויה >>>

במסמך "כרוניקה של הדחקה" אספנו רצף אירועים וציטוטים מהשנה האחרונה, המצביעים על מגמה מדאיגה של אי-ההתמודדות בתקשורת הישראלית עם קולות הביקורת סביב אירועי הלחימה, עם הנתונים הקשים על הפגיעה באזרחים ברצועת עזה ועם הניסיון לעורר דיון ציבורי בגינם. ההדחקה מובילה אותנו במסלול מסוכן. האם לא הגיע הזמן לקחת אחריות על מעשינו? 

ראו גם: הטלוויזיה החברתית: שנה להשתקת המחאה הציבורית נגד המלחמה והמצור בעזה >>>

שנה לאחר תום הלחימה בעזה, והמצור על עזה יוצר החמרה מכוונת במצבה הקשה גם כך של כלל האוכלוסייה האזרחית, ומונע את שיקום ההרס שנוצר. אלפי בתי מגורים נותרו הרוסים, ועשרות אלפי אזרחים נותרו חסרי בית. חלק ניכר ממקורות הפרנסה אינם יכולים לתפקד עקב מחסור בחומרי גלם חיוניים והיעדר קשר עם העולם החיצון. 

באפשרותה של ישראל, השולטת במעברים היבשתיים לרצועת עזה, לבדוק את הסחורות הנכנסות לרצועה ולמנוע הכנסתם של כלי נשק ותחמושת. ואולם המצור שמטילה ישראל איננו מכוון לכך ואיננו מסתיים בכך. ההגבלות שמטילה ישראל מתמקדות בהגבלות על סחורות ועל מוצרים המיועדים לאוכלוסייה האזרחית ולפעילות כלכלית. ככזה, מדובר במצור הנעדר תכלית ביטחונית או צבאית לגיטימית, ואשר תוצאתו העיקרית הינה החמרת הפגיעות, הקשות ממילא, שמהן סובלת האוכלוסייה האזרחית בעזה, וקריסה כלכלית וחברתית. ככזה, מדובר במעשה בלתי אנושי, בלתי חוקי, ובלתי מוסרי. 

הסרת המצור היא קריטית לשיפור התנאים ההומניטריים של האוכלוסייה האזרחית בעזה, והיא יכולה להיעשות בכל רגע נתון. מחר אפשר לשנות את חייהם של מיליון וחצי אנשים.

להרחבה - עמדת האגודה על המצור >>>

סרטון "בצלם": מצור לא מפיל ממשלות, מצור מאמלל אנשים >>>

עוד על המצור בעזה ראו באתר גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע >>>

חלפה שנה מאז הסתיים מבצע "עופרת יצוקה", ושורה של שאלות ושל תהיות באשר לחוקיותן של פעולות צה"ל במהלך ההתקפה טרם זכו למענה. רוב השאלות אינן נוגעות להחלטה מקומית כזו או אחרת; עיקר החשדות להפרה של המשפט הבינלאומי על-ידי ישראל נוגע להחלטות שהתקבלו על-ידי הדרגים הבכירים ביותר בממשלה ובצה"ל, באישור הפרקליטות הצבאית, להנחיות שהועברו לכוחות שפעלו בשטח, ובמיוחד ל"רוח מפקד" מתירנית שאיפשרה לחיילים לפעול ללא מגבלות מוסריות.  

להרחבה >>>

אז מה בעצם המליצה ועדת גולדסטון? ומהם הצעדים הבאים העומדים לרשות הקהיליה הבינלאומית, במקרה שישראל והפלסטינים לא יקיימו את ההמלצות? 

למסמך המלא >>>